חלומות מתגשמים

החלה הספירה לאחור...

שנה של הסתחררות סביב הזנב של עצמי.

יום הולדת שנה שעברה, מכונס, עצור, יום שאינו חגיגה שלי. סמליות ותו לא.

יש לי דירה בקיבוץ, שוב.

חמוסה שהגיעה לביקור בשבת, לפני שבוע גרבילים. חתול שחור קטן שהמאזנת שלי נתנה לו את השם "שמיל".

כלבה אחת של השכן. המון שקט. דשא. אקליפטוסים.

החיים חוזרים להיות שפויים שוב.

שנה אחרונה ללימודים. מסיימת תואר ראשון. מי חשב על זה בכלל?

עובדת בקיבוץ אחר, צמאה לקהילה, משפחה, ילדים.

לא מפחדת להודות בזה.

חיה מסופי שבוע האחד לשניים. צמאה אליה, אבל העיתוי עוד לא מתאים.

חושבת מחשבות של מבוגרים, מנסה לברוח אבל אין יותר לאן. חצי בקבוק יין ב120 וכסף הופך להיות אישיו נורא לוחץ.

קשה להקים משפחה ככה, בחיים האלו, במציאות הזו של היום יום. אין לאן לברוח, צריך להתמודד.

שבוע קשה בינינו, את שומרת על מרחק. אני מתמודדת בכל הכוח. מכלה את עצמי ואת בשלך. לא ברחתי הפעם.

מסיימת את התואר. חולמת על שני. חולמת על נסיעה לארצות הברית, לאפריקה לשנה, לפתוח עסק, להביא ילד ראשון, לקנות בית במיליון. בינתיים חדר וחצי ונסיעה של שעה וחצי והצבע האדום לא מפסיק לבלוט בחשבון הבנק.

חולמת בהקיץ רק בכל בוקר. נסיעה של 7 שעות מקיבוץ האחד לשני ואני מוקפת טבע וחיות וחיות אדם ואני מתמוססת ואני מתמקדת ואני שוכחת את המטרה וכל מה שאני רוצה בחיים שלי זו את.

כל מה שרציתי מאז שהכרתי אותך. אני שם מבחירה. אני מתמודדת. אני מתמרדת.

קשה לי המציאות הזו, קשים לי החיים האלו.

שיחות עם האמנית, נשמתי החייה היחידה, על פשר החיים והעולם וההתמודדויות ולמה בכלל לטרוח. היא נשארת פה בשביל אחרים. בשביל מה אני נשארת?

לא מסוגלת להתמודד עם הדף, כותבת פה, מקיאה את נשמתי ומילותיי שסוררות לי בראש.

לא הסתרקתי כבר חודשים. השבת הזו כן. התלתלים אורכים ואני מנסה לנשום ברווחים ביניהם. מפזרת את השיער ביום אחד ואני פתאום מבינה, כמה זמן הוא היה אסוף.

השיער שלי בוגד בי. הזמן מלחיץ אותי.

דיברתי עם אשתו לפני שבוע, הוא הלך לעבודה, הגוררת התהפכה, בעלה של אחותי משה את הגופה מהמים.

אנשים מתים. גם אני אמות. אני רוצה ילדים, אבל למה?

שבוע חלומי לכולם. מזמן לא הייתי פה.

מחכה.