נכנסתי לפה בלי מטרה מוגדרת.
תהיתי אם כדאי לסכם שנה כמו רון, או לספר סתם מה היה, או סתם לדבר סרק
ועדיין לא החלטתי. זה בתהליכי זרימה.
טוב.
יודעים מה,
יכולתי לספר המון דברים על השנה.
על פולין, על יב, על הפיות, על המשברים ביחסי אנוש חח
אבל לא יודעת.
הכל פשוט נראה לי זניח לעומת רתם.
חפרתי? סבבה. לא חייבים לקרוא.
אבל בחיי, מצאנו. זהו. זה זה.
ומהבחינה הזאת, הבנתי כמה אני ברת מזל.
אז בין דיבורים על מגורים משותפים, רציניים יותר ורציניים פחות, פשוט טוב.
ושלא תחשבו, יש ריבים. אפילו די עקרוניים לפעמים.
אבל פשוט הבנתי שזה כבר לא באוויר.
כבר נבנה פה עתיד.
ואם ככה העתיד שלי יראה, מצאתי את עצמי.
אז נכון, חלק יגידו שלקבוע שזה לכל החיים זה חרטה, ושאני עוד אמצא מישהו אחר, ושיש עוד הרבה דגים בים וגיאשגרדישכרקיקג
ויש גם כאלו שבטח חושבים לעצמם-מה בן זוג אחד לכל החיים? וכל הנובע מזה
אז כן.
אחד לכל החיים.
יודעים מה? מספיק לי.
והלוואי שכולם ימצאו אהבה כזאת.
ואני חושבת שעם זה אני אסכם את הפוסט, רומנטיקנית שכמותי.
על הזין הכל.
כשיש לך מישהו בחיים שהוא רק שלך ושהוא עד לך ושהוא דואג לך
יש הכל.
אל תתייאשו בחיים, כל החברים חח, מופנה אליכם.
מי שאני אוהבת אותו יודע את זה, תאמינו לי.
אני מאחלת לכם עשור של הגשמה עצמית, מימוש בצבא, שתמצאו עבודה ותצאו עם תעודת בגרות טובה
ושתמצאו חצי משלים שיידע לתהעריך את כל זה.
ומי שלא מצא, אל דאגה. אנשים כמוכם לא יפספסו.
אז,
2009, היה טוב וטוב שהיה
שנסיים כבר את הביתספר המסריח הזה
אבגו3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
