חתולה על קוצים
תיאור.... תיאור..... זנב ארוך, פרווה בפסי אפור ולבן, אוזניים מחודדות....
טוב, בסדר!!! על מה הבלוג.... עליי, על מצבי הכפית שלי, על השירים שאני כותבת ועל כל דבר אחר שאוכל לחשוב עליו. אתם נכנסים אל איזור הדמדומים של מחשבתי...... |
כינוי:
קופירייטרית עצבנית! בת: 38
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הוסף מסר | 3/2008
החתול פשוט שרוט.
אני מתה על טומיקו (החתול הרשמי שלי).
גידלתי אותו מינקות. נתתי לו לאכול מבקבוק, קמתי אליו בלילה, הוא ישן במיטה שלי ואני נותנת לו לכרסם לי את היד.
אבל יש לו שריטה.
הבעיה היא כזאת:
הוא פשוט לא מפחד מכלבים.
עזבו לא מפחד, החתול רודף אחרי כלבים!
לפני שלושה חודשים טומיקו ישב על הגדר של הבית כשפתאום עברו שני כלבים בגודל קטן-בינוני ברחוב.
כל החתולים כמובן עשו אחורה-פנה-קדימה-ברח וטיפסו על העץ הקרוב אליהם, וטומי? טומי המשיך לשבת ותקע בהם מבט מתנשא.
הכלבים, מתוקף היותם כלבים, התבייתו עליו והתחילו לנבוח עליו מלמטה. והוא, בלי להתבלבל לרגע, הרים את אחוריו המלכותיים, נהם נהמה בשביל לצאת ידי חובה וקפץ מהגדר לעבר הכלבים. שני היצורים הנ"ל הביטו עליו בתדהמה, קלטו שמשהו, אפעס, לא בסדר עם החתול הזה ופתחו בנסיגה מזורזת אל עבר מעלה הרחוב כשטומי רודף אחריהם בדביקות של כלב צייד.
מיותר לציין שכל דרי הרחוב מאוד נהנו מההצגה.
עכשיו, לשכנים ממורד הרחוב יש גורה של רועה גרמני.
היא בקושי בת ארבעה חודשים אבל כבר מגיעה לירך של אדם ממוצע. כשהיא תגיע לגודל מלא היא לא תהייה כלב, אלא חמור נובח. כשהיא הייתה בת משהו כמו חודשיים טומי פגש אותה על הדשא. היא הייתה גדולה כפליים ממנו, אבל שזה ירתיע את האדון? בטח שלא.
כבוד החתול רואה את כדור הפרווה הענק מתגלגלת על הדשא וכמובן שהוא חייב לחקור בעניין.
אז הוא ירד במלכותיות מהגדר והתקרב אליה בהליכה חתולית טיפוסית שכולה שחצנות.
הכדור פרווה, שעונה לשם מגי, לא ממש ידעה מה זה חתול. אבל מתוקף היותה גורה נלהבת יתר על המידה, הדבר הראשון שעלה במוחה היה משהו כמו "יש לזה ארבע רגליים, זה בטח חבר למשחק!" ובלי לחשוב (נקודה) היא פתחה בשעטה עליזה לעברו.
כשהיא התחילה לצבור מהירות טומי סוף סוף עצר, ואת ההבעה שהייתה לו על הפנם ניתן לתרגם בערך ככה: "או..קי, זה טיפה מהר מידי, אוקי אוקי, רק נפגשנו, בואי ניקח את זה באיזי הי-לא-כל-כך-מהר-תירגעי-לא-כל-מהר!". כשהיא הגיעה למרחק חצי מטר ממנו הוא נזכר סוף סוף שיש אופציה של נסיגה ופינה את עצמו למעלה המדרגות, משם הסתכל על הכדור פרווה הנלהבת בהבעת התנשאות מכובדת. "אני? נבהלתי? מה פתאום, סתם החלטתי שלא בא לי לפרוע את הפרווה."
ולפני יומיים אח שלי מצא אותו בבוקר מנהל קרב מבטים על הדשא עם כלב פרא גדול שעלה מהוואדי.
אני לא יודעת מה לחשוב.
הוא חתול לא? לא אמור להיות לו שכל לברוח מיצורים גדולים ממנו פי שניים וחצי עם שיניים גדולות שהוא לא יודע אם כוונתם היא להכיר אותו או להכיר לו את מערכת העיכול שלהם מבפנים?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
