חתולה על קוצים

את השיר הזה כתבתי לכבוד השחרור ושכחתי להעלות לכאן. עמכם הסליחה.

הצגה אחרונה

עוד מעט יסתיים הסיפור

וירד המסך על הכל,

הגיבור הראשי קד קידה

ויוצא לעולם הגדול.

מנער תפאורה מעליו

ונפטר משרידי מערכון,

מסתכל מסביבו בדממה

בקהל היוצא בגאון.

מסביבו העולם בו הוא חי

שמורכב מקרטון ונייר,

בו אתה דמות קבועה בתבנית

בתסריט גורלך כבר נגזר.

וסוף סוף הצגה אחרונה

ישתחווה לקהל ויידום,

הוא נווד ממחוזות תעתוע

שנודד אל סיום החלום.

ושדון מחוצף יעלה

ידקלם את תפקיד הסיום,

ודבריו מוצעים לקהל

אבל גם לשחקן נועדו:

"אם באש סיפורי ונפגעתם

קורותינו בכם עלבו,

רק דמו ידידי כי חלמתם

לחזיון את דברי חישבו."

שלום לכם, אותם קוראים אנונימים וקצת פחות אנונימים שעינם שזפה מפעם לפעם את הפינה הקטנה שלי בבלוג ספייס.

כן, הזנחתי אתכם קשות, אני יודעת.

הספקתי להשתחרר, להשיג עבודה ולהצטנן (שוב). וכמובן, התחלתי פסיומטרי.

כן, איך אפשר בלי הפסיכומטרי.

אני עומדת להקיא. אין לי כוח לזה יותר ורק התחלתי.

לא משנה.

האמת, רציתי לכתוב כאן כבר הרבה זמן, אבלן תמיד נדמה היה שמשהו  מונע ממני לעשות את זה. חוסר זמן למשל, או WRITERS BLOCK קשה כל כך עד שלא יכולתי לנסח את עצמי כראוי אפילו בע"פ.

נו, טוב.

אז כן, רק רציתי לקפוץ ולהגיד שלום, שאני עדיין חיה (אם כי איבדתי את הקול...) ושלא, לא נחטפתי על דיד חייזרים ירוקיםפ מנגה שעושים בליפ.

מיאו.