אמא,

שמונה שנים חלפו להן כבר. הרבה זמן, ובכל שנה מתמעטות המילים שלא אמרנו לך.

שמונה שנים שאת תמיד שם. איתנו בכל דבר. פתאום קורה משהו או עולה נושא כלשהו ואנו ניזכרים בך.

הרבה זמן חלף, וכל כך הרבה קורה. נכדים שנולדו, נכדים שגדלים ומצליחים כל כך. הית כל כך גאה לראות את השבט הקטן הזה, את הנכדים שלך.

הנכדים שלא ממש מכירים אותך, רק מתמונות וסיפורים. השנה עלינו לקברך קצת מוקדם מהרגיל, ולפני שסיימנו, פתאום הגיעו ארבעת הנכדים הגדולים עם זר פרחי בר שהם קטפו בגבעה ליד, והיה חשוב להם כל כך להניח אותם לידך. זה היה כל כך מרגש.

למזלם, ולמזל כולנו אבא התחתן עם מישהי באמת נפלאה. מישהי שנכנסה היטב לתפקיד הסבתא, עוזרת, שומרת על הנכדים, עושה מפגשים משפחתיים. נראה שבאמת חשובה לה המשפחתיות הזו. כולנו שמחים שהיא שם. וכולנו עצובים שזו לא את. את היית צריכה להיות זו שנהנית מהנכדים האלו...

שנה קשה עוברת עלי. חוסר בטחון כלכלי פתאום, שכמובן מקרין על התחושה הפנימית. שנה קשה שעדיין לא ברור איך היא תסתיים. מנסה לשמור על אופטימיות בכל זאת.

ובכל זאת, מתגעגע אליך

אוהב אותך