שריקה וגם אתה נגרר בריצה אחרי כולם. רץ במים. כאן כבר מספיק עמוק? אפשר להתחיל לשחות? כנראה שכן. תתחיל תנועות קצובות. כמו בבריכה באימון של גרשון, ותיזהר מהרגלים האלו. וגם מאלו. לא כיף בעיטה לפנים. אל תשכח מבט קדימה מדי פעם, לראות את המצוף. או לפחות את אלה ששוחים לפניך. יפה. תמשיך לחתור. רגע, למה האיש הזה חותך שמאלה? תרים ראש - כן הוא צודק, אתה לא בכיוון. שמאלה, שמאלה. מצוף ראשון. זהירות מהאנשים. וקדימה. חזק. המצוף השני נראה כל כך רחוק. אל תחשוב על זה. ידיים בקצב. שמור כיוון. מצוף שני, זהו עכשיו עם האין גלים אל החוף. השמש בעיניים, המשקפת מלאה אדים. לא רואה כלום. טוב, כל שנותר זה לשחות אחרי כולם. החוף מתקרב. אפשר כבר לעמוד? עוד קצת, עוד קצת...  זהו קדימה - קונדום הורד התחל תנועה לשטח החלפה. 

אף פעם לא חשבת כמה זה קשה לרוץ אחרי שחיה. מרגיש שהדופק בשמיים.  

אוקיי - אתה זוכר את הסדר. חולצה, מספר, קסדה, משקפיים גרביים ונעליים. זכרת הכל? לשתות. חשוב מאוד. לסלק את הטעם של המים. טוב, אפשר לצאת ולרוץ (די כבר עם הריצות האלו) עם האופניים. כן דודה שופטת, אני מבין, לא לעלות לפני הקו. אולי אין לי חמצן במוח אבל הבנתי. לא צריך לצעוק...  מדוושים. החלק האהוב עליך. רק אופני הכביש האלו - שונא אותם. כל גרגר על הכביש מרגישים. לפחות הן קלות ואפשר לטוס איתן, אבל אתה כבר מפנטז על הרכיבה הבאה בשטח. לטייל בלי לחשוב על האם זה מתאים לאימון או לא. טוב, די לחלום תתחיל לעבוד עם הרגליים. קצת קשה, משהו לא לגמרי מסתדר בבטן. קצת כואב (בטן שקצת כואבת במערכה שניה תראה נוכחות מסיבית במערכה שלישית..). סיבוב אחד מאחורינו. קח איזה ג'ל בשביל האנרגיה. איך, עם כל הטכנולוגיה לא הצליחו להמציא ג'ל שיהיה גם טעים?? 

עלייה. עכשיו כל העליות ברכיבות השטח משתלמות. נשימות קצובות ואתה עוקף את מי שלפניך. עכשיו הירידה, תמשיך לדווש. תפוס מהירות.. ואתה כבר בסוף. שוב לרוץ עם האופניים.

זהו, חלק אחרון. תתחיל לרוץ. מה זה הכאב הזה? (מערכה שניה? זוכר? אז יותר גרוע. בהרבה) תמשיך. אל תעצור. לא, אי אפשר. לא יכול לזוז כמעט. תלך. לא מוותרים עכשיו, אחרי כל האימונים האלו. תלך ותרוץ, עד שישתחרר הכאב. רוץ לאט. לך. רוץ שוב...   זהו אתה כבר על הסוס. הרגליים כמו בטון, אבל זזות. תזכור שמה שחשוב זה לסיים. מסתובבים, עברת כבר את חצי הדרך. עוד פעם הריצה בחול הזה, בשמש. די שייגמר כבר. הנה השבילים של הקיבוץ סימן טוב, אתה מתקרב. רואים כבר את שער הסיום לא רחוק. הילדים החמודים עם המים שואלים עם לשפוך עליך, אתה מגייס כוחות אחרונים, מחייך אליהם ומהנהן. מטחי מים קפואים מרטיבים אותך. עוד מאמץ קטן. אולי איזה ספרינט לסיום? איך אומרות הילדות - פחחחחח...   למי יש כוח. לחייך יפה למצלמה, להרים יד וזהו.. עשית את זה. 

תחושת התעלות מדהימה. זה אחריך.

טוב. עכשיו צריך להתחיל לחשוב על הטריאתלון הבא. חייבים לתקן. 

אבל בינתיים, צריך להתחיל להתכונן למירוץ הלילה. 10 ק"מ ריצה. 

מה לעזאזל חשבת לעצמך???