היה ברור שזה יקרה. כמו בכרוניקה של חיים ידועים מראש.

הרומן הראשון לא התגלה עד היום.

לשני לקח ששה חודשים להתגלות.

לשלישי פחות מחודשיים.

הכל יצא החוצה. ואחרי יומיים של טיפול בשתיקה, הוחלט על פרידה.

אז היום, הוא למעשה היום הראשון של שארית חיי. יום של שינוי. יום שבו הקצתי למציאות חדשה. שאני מאמין תהיה טובה יותר.

ברור לי לחלוטין, שאם לא היה מתפוצץ הנושא הזה של הרומן, היה מגיע משהו אחר ומסיים את הנישואין האלו.

הרי לא פעם הגעתי הביתה בסוף יום העבודה והרגשתי שאני לא מסוגל להיות שם יותר. שהכל מעיק עלי. אשתי. הילדים. הבית.

ולא פעם כבר דמיינתי לי את היום שאחרי. את המחר.

אז המחר הזה כבר כאן. והוא היום.

יוצא לדרך חדשה.

דרך שאני יודע שתהיה קשה. עם הרבה כאב.

אבל גם עם הרבה תקווה.

כי אני בטוח, שמחר, שהוא כבר היום צופן לי הרבה.

בקשה: בלי ניחומים בבקשה - אני לא באבל. ואם אפשר אשמח גם אם תדלגו על ה"אמרתי לך".