אירוע משפחתי ראשון מאז הפרידה.

בת מצווה של אחותי החורגת. אירוע מושקע מאוד. חסרו רק החופה והרב.

אישתי, החליטה ובצדק לא ללכת לאירוע. לא היה לה חשק לעשות הצגה של עסקים כרגיל. ובני משפחתה הצטרפו אליה וויתרו על הגעתם.

וכך נותרתי עם הזאטוטים לבד שם. לא ממש היה לי חשק ללכת. בייחוד בגלל שידעתי שיגיעו השאלות מהמשפחה המורחבת, לאן נעלמה אישתי. והמשפחה שלה.

ובאירוע כזה, ממש לא היה לי חשק להתחיל ולהסביר.

אז בחרתי באופציית ה"חולה". חום גבוה.

לא אוהב לשקר ככה. אבל לא הרגשתי שיש לי ברירה.

אז העברתי את הערב. האוכל היה טוב. האוירה שמחה.

אבל אצלי משהו נצבט בלב.

יודע שזה חלק מהמחיר של הצעד שעשינו. הלבד הזה לפעמים.

בייחוד באירועים כאלו, שהיינו רגילים ללכת יחד.

זה חלק מהתחושה הפחות טובה שמתלווה לתהליך.

ואני מניח, שלאט לאט זה יעבור.

אבל אתמול, זה היה קשה.