להרגיש. זה בדיוק מה שקורה אתי עכשיו.

מרגיש הכל. מרגיש את הכאב. מרגיש את האהבה.

כאילו קצות העצבים שלי חשופים לגמרי. וכל נגיעה בהם גורמת משהו.

לפעמים זה טוב.

לפעמים זה רע.

אבל זה קורה.

זה מרגיש.

וזה חי.

אני צריך ללמוד לחיות את זה. את ההרגשה.

לחיות את העליות והמורדות.

לדעת איך לכאוב ולתת לעצמי לכאוב.

לדעת איך להעפיל אל הפסגות הגבוהות ביותר.

וכמה שיודעים הכל בתיאוריה. במציאות זה אחרת. במציאות פתאום הכאב חד כל כך. מושך למטה כל כך.

אבל במציאות, גם הפסגה גבוהה. גם האהבה ממלאת ועוטפת אותך. בצורה שלא תיאמן.

נותנת כח להמשיך.

נותנת את הכח לסבול את הכאב.

לא לוותר.

לא לחזור למצב של קטטוניה. של זומביות.

של מוות בחיים.

לא עוד...