האם הכרנו פעם? האם לימדתי אותך את סודותיי באיזו טירה מכושפת בזמנים אחרים? הרי סודות רבים לי – והן כמו דלתות הנפתחות למקומות של קסם ועונג. אני עצמי לא יודעת היכן המפתחות של כל דלת ודלת וישנן דלתות שכלל איני מודעת לקיומן. אבל אתה – אתה מכיר אותן ואתה פותח אותן בקלילות של נווט המכיר היטב את המרחב שלו. כאילו כבר היית פה – אצלי… פלא שאני מכושפת? אני לא מכירה את עצמי כשאני איתך…

כאשר אתה מתחיל במסע שלך על עורי אני חשה כניעה מוחלטת. אני מוסרת את עצמי לידיך במלואי, מפקירה את עצמי. חשה שילוב של ערפול ודריכות – דריכות של ציפיה לעונג שיבוא – והוא אכן בא ואיני יודעת שובע. אתה פורט עלי, מנגן על מיתרי נשמתי ואני מרחפת בזרועותיך.