קרה לכם פעם שהתעוררתם בבוקר, ובאותו רגע שנהייתם מודעים לכך שאתם ערים הצטערתם נורא, אבל נורא, שזה קרה? ולא כי לא ישנתם מספיק, ישנתם די והותר. פשוט הצטערתם שאתם צריכים לחיות את היום הזה, כחלק מהחיים האלו. הייתם מעדיפים בהרבה פשוט להמשיך לישון. למשך כל היום הקרוב, או החודש הקרוב, או הנצח הקרוב.

אז לי זה קרה הבוקר.

אני לא הולך לבכות כאן על מר גורלי, גם אין לי יותר מדי מה לבכות בהשוואה לאנשים אחרים. לא רע לי מבחינה מעשית, וכל מה שאני אגיד כאן לא "ירשים" במיוחד את רובכם ויגרום לכם לחשוב "וואי איזה בעסה לו".  אני חי את חייו של העתודאי הממוצע כלפי חוץ, רק שהחיים האלה יכולים להיות כה ריקים מתוכן. הריקנות, זה מה שהורג אותי. היא נובעת בחלקה ממכלול הדברים שלא מסתדרים בחיי, ואין ספק שהם מוסיפים לה, אבל היא שם גם בלעדיהם. זה שאני לא מצליח להחזיק מערכת יחסים יותר מכמה חודשים ואני שוב לבד מוסיף לעניין, כמובן. גם זה שאני מבלה את שנותיי ה"טובות ביותר"(למרות שאני כבר לא בטוח אם אני מאמין במושג הזה) בלימוד למבחנים שלא בטוח מה התועלת בהם, כחלק מתואר שלא בטוח מה תהיה לי התועלת ממנו, ויותר מזה, גם אם תהיה לי תועלת ממנו לא בטוח שזו התועלת או סגנון החיים שאני רוצה. אבל אני הרי לא יכול להעז לחשוב על פרישה כי אני כבר בשנה השלישית. מה עם השנתיים המבוזבזות? וכך אני מוצא את עצמי במצב שבו אני בין הפטיש לסדן, כל מה שאני אעשה לא יהיה באמת אופטימלי. בסמסטרים הקודמים עוד הצלחתי להתחבר איכשהו לחלק מהקורסים והחומר,  בסמסטר הזה ניסיתי למצוא בכוח עניין, ופשוט לא הצלחתי. אז במקרה הטוב תהיה לי תועלת מהתואר, אבל כרגע ללמוד גם לאהוב את זה לא נראה שייצא לי.

עוד שבוע עבר, עוד לימודים ריקים ממשמעות, עוד ישיבות בקפיטריות של האוניברסיטה ושיחות על מסלולי בחירה (אוטוטו צריך לבחור 3 התמחויות ואין לי מושג ירוק מה אני רוצה, כמו שאני עדיין לא בטוח שאני בכלל רוצה את התואר הזה),עוד פעם לחזור הביתה בעשר בערב, לראות חדשות הספורט וללכת לישון. עוד יציאות ריקות מתוכן לפאבים ומועדונים בסופושבוע, כשאין לי כוח אפילו להתעניין בשלומם של האנשים סביבי, גם אם לא ראיתי אותם המון זמן. אז אני סתם יושב שם ושותה בירה,מעמיד פנים שאני נהנה. עוד פעם שיחות עם האקסית שמספרת כמה שטוב לה ונחמד לה וכמה מחזרים חדשים נוספו לה השבוע(זה לא מזיז לי יותר מדיי, אבל בטוח שגם לא תורם. העיקר שהיא אמרה שהיא לא רוצה אף אחד בזמן הקרוב. כמובן שה"אף אחד" הזה לא חל על קצינים יפיי-תואר בח"א).

עוד פעם גישושים עם כל מיני בחורות שבטח לא יולידו כלום. ההיא תכיר לי את ההיא, שאמנם גרה בקצה השני של העולם אבל היא נדלקה עליי מהתמונה שראתה... עם ההיא התחלתי במוסד סתם מתוך שעמום,לא כי באמת רציתי אותה, אבל אני אתקשר אליה ואולי נצא ויקרה משהו, למה לא לנסות?

לא לנסות כי זה לא יביא לכלום. זה מאולץ מדיי. כל הקשרים הרציניים שלי בעבר התחילו בצורה ספונטנית ועצמאית יחסית, בלי חיפוש, בלי תיווך.

לנסות כי מה יש לי להפסיד. כי אולי ייצא משהו. כי אולי סתם יהיה נחמד.

לנסות?לא לנסות?

זה לא משנה.

אם אני אנסה וזה לא יצליח-זה לא הצליח. אם זה יצליח-זה ממילא ייגמר תוך חודשיים-שלושה ואיכשהו אני אפגע מכל העניין, גם אם הבחורה לא היתה סופר-חשובה לי וגם אם כן.

הקטע עם הלימודים יכול להיפתר מאוד בקלות אם אני אכשל בקורס מסוים בסמסטר הזה. אז רוב הסיכויים שהאוניברסיטה תשים  קץ להתלבטויות שלי ופשוט תעיף אותי מהמשך התואר.

הקטע עם שאר החרא בחיים שלי יכול להיפתר לדעתי רק בדרך אחת. או כמו שאמרו חכמינו :

Suicide is painless, it brings on many changes

בעצם עזבו, אין מצב שאני מתאבד. אמא שלי תהרוג אותי אם אני אעשה את זה.