מחר. מחר זה יקרה. אחרי שחיכיתי לה שבועיים, שבועיים של סבל וחוסר יכולת להתאחד בגלל המבחנים שלי. מחר היא סופסוף תלטף את פניי, תתחכך בי ותחליק את עצמה על עורי כמו שאני אוהב. כל כך התגעגעתי למגע שלה. לחשוב שפעם הייתי חווה אותו כמעט על בסיס יומי, ועכשיו הצלחתי להחזיק מעמד בלעדיו במשך שבועיים תמימים.

אומרים שאחרי הרבה זמן זה תמיד כיף במיוחד, ואני משוכנע שכך יהיה גם מחר. אחרי שכל כך הרבה פעמים במשך השבועיים הללו ממש גירד לי להחזיק אותה ולעשות איתה את כל הדברים שאני כל כך אוהב לעשות איתה, אחרי שביום שישי האחרון כמעט נשברתי והתחלתי לבכות לאנשים שלמדו איתי למבחן שאני לא יכול יותר ככה, שאני חייב ללכת משם עכשיו ולקחת אותה. להרגיש אותה. אבל החזקתי מעמד, ומחר אני אפצה על כל הימים האבודים ואקדיש לה יותר זמן מהרגיל.

מחר אני אטול לידיי את סכין הגילוח שלי וסופסוף אגלח את כל הזקן הזה שצמח לי בשבועיים האחרונים.