חמישי בצהריים, טלפון מ-א', חברי המשרת בתפקיד מאוד בכיר (טוב לא יותר מדיי בכיר, אבל ניתן לו ליהנות מהספק) בדובר צה"ל.

"אריק, רוצה להופיע בטלוויזיה?"

 לאחר שיחה קצרה התברר שבערוץ הרוסי RTR עושים, השד יודע למה, כתבה על סוגי דחיית שרות בישראל, ו-א' חשב שאני ראוי לשמש בתור העתודאי הייצוגי בכתבה. במילים אחרות, כתב בא אליי הביתה, שואל אותי כמה שאלות, ואני מופיע מול מיליונים באחד הערוצים הרוסיים הכי פופולריים שמשדר גם לרוסיה וגם לישראל. סיכמנו שהכתב שלו יתקשר אליי כעבור שעה, כשאני אתפנה מעיסוקיי.

עברה שעה, עברו שעתיים, ולא קיבלתי שום טלפון. בנתיים ראיתי שיש לי שיחה שלא נענתה עוד מלפני כמה שעות ממספר לא ידוע. היות ואני לא נוהג לחזור למספרים שאני לא מכיר, לא עשיתי מאומה. בסוף הסתבר, כמובן, שזה היה לא אחר מאשר הכתב, ולאחר שלא השיג אותי הוא חיש מהר מצא מישהו אחר במקומי, הרי עתודאים לא חסר.

המנוול אפילו לא טרח להתקשר אלי פעם שניה. מצד שני אני גם כן לא טרחתי לחזור לאותו מספר לא ידוע שחשדתי שעלול להיות הוא, וכך פספסתי את ההזדמנות להתפרסם. ככה שבנתיים אני איאלץ להישאר פה איתכם בביצה הזו.

טוב נו, גם 25 כניסות ביום בישראבלוג זה משהו.