ד', הזכור לכם לטוב מהפוסט הקודם והדוגל בתאוריית הפסאודו-בתולין, רצה מאוד להיפטר כבר משלו, ולי לא היה הרבה מה לעשות ביום שישי בערב. כך מצאתי את עצמי עורך סיבוב פיק-אפ ברים בת"א, איתו ועם ש', הצלע הפאסיבית יותר בכל הסיפור הזה.

לא ששתי יותר מדיי לעניין. בעיניי מי שהולך לפיק-אפ בר במטרה מוצהרת להתחיל שם עם כל דבר שזז הוא "מחפש", ואני לא רוצה להשתייך לזן המחפשים. לפחות לא כרגע. כרגע אני בשלב ה"זורם עם מה שיש", שזה לא התנזרות והתעלמות מוחלטת מקיומו של המין הנשי כמו כמה אנשים שאני מכיר, אבל בוודאי לא חיפוש מתמיד.

אלנבי: אכזבה בטמפטיישן, נסיונות רעים בסטארסקי

אז כמו תמיד כשאני לא שש יותר מדיי למשהו, מצאתי את עצמי בחצות באלנבי, ליד ה"טמפטיישן", במה שהיה אמור להיות נסיון נואש להיכנס למקום שאמור להיות מוגבל לגיל 24 בשעות האלו, והסתיים בהצלחה מפתיעה במישור הזה, אבל בכשלון במישור מציאת המקום על הבר, ובנוסף לא אהבנו את העובדה שיש מינימום לא מבוטל. וכך מצאנו את עצמנו מהר מאוד בחזרה ברחוב.

חצינו את הכביש ל"סטרסקי", וכבר שם התחלתי לתהות על מהות ההבדל בין "פיק אפ" לבין פאב רגיל. בניגוד לטמפטיישן שבו הבר באמת היה ענקי ,איכלס ברובו נקבות וניכרה אווירת פיק-אפיות כלשהי, הסטרסקי נראה כמו פאב רגיל לחלוטין, עם עדיפות לחבורות של אנשים על פני זאביי פיק-אפ בודדים. ואם זה לא מספיק אז גם מוזיקת רוק התנגנה ברקע, בעוד שאייטיז או אפילו מוזיקה שחורה, עם כל הסלידה שלי מהדבר, הם סגנונות מוזיקליים מתאימים בהרבה לפיק-אפ.

ישבנו על הבר, שהיה די ריק באותו שלב. נהניתי מהמוזיקה מאוד, לא כל פאב יכול להיות מספיק אמיץ בשביל לשים יצירה של 8 דקות של דרים תיאטר, אני אומר שאפו. הבר התחיל להתמלא, אבל לא בסחורה הנכונה ואנחנו הפנינו את תשומת ליבנו לשלוש בנות שישבו דווקא על הספות. סריקה מהירה שערך ש', בעל זווית הראיה הטובה ביותר לאזור שלהן, גילתה שאחת מהן "כונפה שמנה ומגעילה", כהגדרתו, והשתיים האחרות לא יותר מ"בסדר". ל-ד', שהיה באותו שלב אחרי צ'ייסר ובירה מהירים, זה לא ממש הפריע והוא ניגש אליהן, בעוד אני ו-ש' עוקבים בדריכות אחרי כל תנועה שלו. שיחה קצרה והוא חזר אלינו עם הבשורה: אין להן בעיה שנצטרף אליהן, אבל לשתיים מהן יש חבר. ומי הרווקה שבחבורה? ניחשתם נכון, השמנה.

איבדנו עניין(לא שהיה הרבה ממנו מלכתחילה) ואני ו-ש' שקענו לתוך הבירות שלנו, לצליליי הזירוז של ד' שגמר את שלו והיה חסר-סבלנות להמשיך למקום הבא. בשלב מסוים מישהו שם, כנראה המארח, ייחצן לנו "שתי בנות חמודות שיתיישבו לידכם על הבר אם רק תזוזו קצת ימינה עם הכסאות". מה אני אגיד, לא חמודות ולא כפכפים. ד', הקרוב אליהן, ניסה ליזום שיחה עם אחת מהן. הוא וויתר מהר, וטוב שכך. המשכנו הלאה.

ד' התחיל להיכנס חזק לעניינים, ובצורה הכי נלוזה שאפשר רדף אחרי שלוש כוסיות שצעדו להן באלנבי. ניסה לפתח שיחה, הן ענו בחוסר רצון והגבירו צעד. טקטיקת הייאוש לא עבדה.

לילינבלום והסביבה : דחיות מכל הכיוונים

הרגשנו שאלנבי מוצה, ולמזלנו עשיתי קצת ש"ב ומקומות רבים עוד חיכו להיחקר. שמנו פעמינו אל מתחם לילינבלום, שעם כל הכבוד לאלנבי, הוא האזור הבאמת שוקק חיים במרכז ת"א. לאחר התלבטות קטנה מול ה"טאו" והתפעמות מהמוזיקה והאווירה ב"גולדן בר", שכבר חוויתי דחייה אחת בנסיון להיכנס אליו לפני כמה שנים, הגענו אל רח' לילינבלום 19, בו ממוקם הבר הנושא את אותו שם.

השומר נתן לנו להיכנס(ואני שואל היכן הגבלת הגיל שכולם דיברו עליה?) אבל הזהיר שאין מקום לשבת. כנראה שהרבה אנשים נכנסו, כמונו, למרות אזהרותיו, מה שהפך את המקום לסוג של דאנס-בר: אנשים עומדים בכל מקום, וכשעומדים ויש דפש-מוד ברקע מה נשאר לעשות אם לא לרקוד. פה כבר הרגשתי את הפיק-אפיות זורמת בעורקיי, גם אייטיז, גם המון אנשים, גם בר מכובד על פני 2 קומות. עוד כמה דקות שהיינו נשארים שם והייתי עלול עוד למצוא את עצמי מתחיל עם מישהי. אולם בסוף נמאס לנו לעמוד ולא רצינו להסתפק בפחות מבר, אז יצאנו. איתנו יצאו עוד 3 בנות שלא מצאו כמונו את מקומן, והן אפילו היו אטקרטיביות יחסית, אבל אנחנו פנינו לכיוון השני, וקצת הצטערתי על כך. ברגע הזה החלטתי שאני לא יכול להשאיר את ד' לבד במערכה, וגם אני חייב לקבל לפחות דחייה אחת הלילה ויהי מה.

אז תוך כמה דקות קיבלתי לא אחת אלא שתיים. ואפילו לא מבחורות: דווקא ל"בורדל", מקום שקראתי שהוא לבני עשרים פלוס, ועוד מתהדר בשם בפרושו בתרגום מצרפתית הוא "בית זונות", לא הכניסו אותנו בטענה שיש לנו עוד שנתיים לחכות. רשימת המקומות לחקור החלה להצטמצם, ועשינו נסיון נואש להיכנס ל"גולדן", מה שהסתיים כמובן בדחייה נוספת, וכואבת יותר, שכן המקום הזה נראה בעיניי כמו כליל השלמות בכל הנוגע לברים.

לילינבלום 19 בשנית: אני נכנס למערכה

בשלב הזה ד' החליט שהוא רוצה להשתכר, ואני קיבלתי את המושכות לגרום לכך שזה יקרה. נאחז בזכרונות טובים מהשהייה הקצרה שלנו בלילינבלום 19 לפני כן, ובתקווה שהמקום התרוקן קצת בנתיים, הובלתי אותנו בחזרה לשם. התוצאה הסופית של המהלך היתה שהדימוי הטוב של המקום די נהרס בעיניי, ותרמו לכך מאוד כמה השפלות עצמיות נוספות שלנו.

שוב במספר 19. התפנה מקום על הבר די מהר ועטנו עליו. ד' הזמין אבסנת' ודפק לעצמו את הראש סופית, בעוד אני וש' גילינו שלא בא לנו על אלכוהול. היות וחוקיי המקום דורשים להזמין משהו לשתות אם אתה יושב על הבר, לא נותר לנו אלא להצביע ברגליים, וקיבלנו את ההזדמנות לעשות זאת כאשר ד', בשיא שיכרותו, עזב אותנו ועלה למעלה להתחיל שם עם הדבר הראשון ממין נקבה שהוא יראה. כאשר הברמנית התרחקה, עם מבט מתנצל של "אנחנו הולכים להציל את החבר השיכור שלנו ממבוכה" כלפי האנשים מסביבנו שלא היה להם ממש אכפת, עלינו בעקבותיו למעלה, וכך ניצלנו מאימת הזמנת המשקאות. הבעיה היתה שד' עדיין לא שילם על האבסנת', וגם שכח לעשות זאת אחר כך כי כולנו הלכנו מאזור הבר. וכך יצא שכשכבר היינו בחוץ בדרך לאוטו גילינו שדפקנו את הלילינבלום ב-40 שקל.

לפני כל הגילויים הללו, בקומה השניה מצאנו את ד' בשיא אונו, מתעלק על שתי בנות. הוא סימן לנו, התיישבנו בסמוך, הוא חזר ושמר שני כסאות. היא הבטיחה שהן יבואו, אמר, שיכור מהצלחה ראשונה הערב(וגם באופן כללי). עברו כמה דקות, הן לא באו. אני נשלחתי לסדר את העניינים, וכך קיבלתי את ההזדמנות לקבל את הדחייה שלי. למען האמת כשפתחתי איתה בשיחה וראיתי כמה היא לא אטרקטיבית, בלשון המעטה, חשבתי לסגת ולהגיד שטעיתי בזיהוי, אבל חשבתי על טובתו של ד', וכמו חבר אמיתי המשכתי לדבר איתה ולנסות לשכנע אותה לבוא לשבת איתנו, אך הכל לשווא. זה נגמר ב"תגיד סליחה לחבר, אנחנו נשארות פה".

משם היתה רק דרך אחת, החוצה ולאוטו, לסיומו של ערב די מצחיק, מעט הזוי וחסר פירות לחלוטין. ממש כמו שציפיתי שהוא יהיה. אפילו ד' אמר בסוף שהוא לא באמת ציפה למשהו מהערב הזה במישור הפיק-אפי.

אולי הרווק צודק, והמקום הכי משתלם גם מבחינה כספית וגם מבחינה הישגית לעשות בו פיק-אפ הוא המסנג'ר.