יומיים עברו מאז סיום המונדיאל, ועל הזכייה הלא מרשימה והלא ראויה של איטליה אף אחד כמעט לא מדבר. על זידאן-מדברים ועוד איך.

באינטרנט ובעיתונות, כותרות אודות הזכייה והחגיגות של הסקוודרה אזורה תופסות את אותו הנפח כמו כותרות שמנסות להתחקות אחר המילים המדוייקות שאמר מטראצי לזידאן רגעים לפני שהקרחת שהביאה לצרפת את גביע העולם ב-98 הורידה אותו אל הדשא בברלין.

בבית הקפה במרכז ת"א שבו ישבתי אתמול חבורות של גברים מדברים בלהיטות על פרשת זידאן. את הנושאים המרכזיים הנדונים אצל יושביי בית הקפה, כמו גם אצל רוב הפרשנים והעיתונאים, אפשר לחלק ל-3 קטגוריות משנה: "גיבור לאומי או שחקן מלוכלך-זידאן בראי ההיסטוריה", "ההרחקה-השפיעה או לא השפיעה על המשחק" וכמובן "מה אמר מטראצי". פה ושם נזרקות גם כמה מילים על איטליה.

ומה עם דור העתיד? הילדים שמשחקים כדורגל מתחת לבניין שלי עסוקים בעיקר בלהדגים אחד על השני את ה"נגחה" המפוארת ששלח הגאון ממוצא אלג'יראי אל תוך חזהו של ה"ז'לוב" האיטלקי. אחד מהם אף מציין שהתנועה שהביאה להרחקתו של זידאן מזכירה לו משהו מ"דרגון בול זי". גם כאן לא תשמעו הרבה את המילה "איטליה".

והנה, תראו אפילו אותי. רציתי לפרסם פוסט חגיגי לסיכום המונדיאל, עם בחירת המצטיינים שלי, אבל בינתיים אני כותב רק על תקרית זידאן-מטראצי. והאמת, אני חלק מהאופנה. המוטיב העיקרי שחזר על עצמו במונדיאל 2006 ז"ל הוא הנסיון לייצר כותרות ודרמות בכוח מרוב שלא היו כאלה על המגרש: התגרה בין שחקניי ארגנטינה לשחקניי ואנשי הצוות המקצועי של גרמניה, העימות בין רונלדו לוויין רוני, ההתלהבות מ"גרמניה החדשה" ומשהו אחד שכן קשור לכדורגל נטו, ה-6-0 של ארגנטינה על סרביה שבהיעדר משחקים גדולים במונדיאל הזה הופך בעל כורחו לקלאסיקה של ממש(בלי להוריד דבר מהעובדה שזו באמת היתה תצוגה אדירה של ארגנטינה).

ומעל הכל זידאן. הסיפור שלו היה אחד הסיפורים של המונדיאל עוד לפני הגמר, אבל הטוויסט בעלילה בדקות הסיום של ההארכה הפך אותו לסיפור היחיד כמעט שנזכור מגרמניה 2006. כל התמונות הגדולות שצולמו בחודש האחרון בגרמניה לא מתקרבות אפילו לתמונה של זידאן יורד לחדר ההלבשה כאשר ברקע גביע העולם. יש גיבור למונדיאל. האם הוא בעיקר טראגי-ימים יגידו.

בינתיים זידאן התכבד להיבחר גם בתור שחקן המונדיאל(לא, זו לא בדיחה) של פיפ"א. לפני קנבארו שצחק בפנים למיטב חלוציי העולם, לפני ויירה שבלעדיו זידאן היה מסיים את הקריירה שלו עוד בשלב הבתים. אצלי לזידאן בקושי יש מקום אפילו ב-11 של המונדיאל(בשער בופון, מגן ימני זאמברוטה, בלמים קנבארו ואז'אלה, מגן שמאלי גרוסו,קשרים פירלו ויירה ריקלמה וזידאן, חלוצים אנרי וקלוזה, תודה ששאלתם).

ומילה אחרונה על האלופה. בכל זאת יש אחת כזו. כל פסטיבל זידאן שמתפתח כאן בימים שמאז הגמר רק מדגיש עוד יותר עד כמה קיבלנו אלופת עולם שקשה להזדהות איתה אם לא גדלת בארץ המגף. איפה הנבחרת הזו ואיפה הימים של פאולו רוסי, ג'יאני ריברה, אפילו רוברטו באג'יו. זו כנראה אלופת העולם הגרועה ביותר בכל הזמנים, אלופת העולם ששיחקה הכי גרוע בגמר, אלופת העולם העולם עם הכי מעט פעולות נוצצות של שחקניי התקפה בדרך לזכייה. כשמסתכלים על הרמה של איטליה לעומת הרמה של ברצלונה אפשר רק להבין את גודל הפער ההולך ומתעצם בין רמת הנבחרות לרמת המועדונים בכלל ובין המונדיאל לליגת האלופות בפרט.

מרוב המונדיאלים אנחנו זוכרים לפחות נבחרת אחת גדולה או שחקן אחד משכמו ומעלה. מהנוכחי נזכור שני אנשים, רק אחד מהם שחקן וגם הוא ייזכר בעיקר לא בגלל הכדורגל: יורגן קלינסמן וזידאן. אחרי כל זה, מישהו מעז להגיד שזידאן לא יצא גדול מהמונדיאל הזה?