התבכיינות בס: 

 אז אני בסיסט, מסתבר.

 "פורבידן פרוט" החליטו שהם רוצים אותי, וזה אומר אחד משני דברים: או שהם ממש רוצים אותי בלהקה כאדם בלי קשר ליכולותיי בבס או שהם ממש נואשים לבסיסט. אולי שילוב של שניהם.

 אתמול קיבלתי את הבס ויש לי הרבה קשיי הסתגלות. המעבר מלנגן על מיתריי הבס בקלאסית שלי, עליהם כבר התחלתי להשתלט אט-אט, למיתריי הבס העבים, הארוכים ועם המרווחים הגדולים יותר ביניהם קשה לי. בנוסף לכך העובדה שאני טס עוד מעט ולא אוכל לקחת חלק בכמה חזרות מקשה על כל עניין השתלבותי בלהקה עוד יותר.

 אני אפילו לא יודע אם אני מתאים לנגן בלהקה בלי קשר ליכולת המקצועית, ואם אני מתאים אז אולי אני צריך עוד זמן להשתפשף עם עצמי. בינתיים כל עוד הם רוצים אותי אני שם ואנסה לעשות את המיטב, אבל בהתחשב בכל ההסתייגויות הנ"ל אל תופתעו אם בעוד זמן לא רב אני אהיה הבסיסט של פורבידן לשעבר.

התבכיינות חו"ל:

 אני טס בעוד שבוע וקצת. לדויצ'לנד. ולראשונה מאז שהתחלתי לטוס לחו"ל ממש לא בא לי על החו"ל הזה.

 לא שכזה כיף בארץ, מהסיבות הלאומיות וגם עקב העובדה שקיץ ישראלי אף פעם לא היה דבר אהוב עליי במיוחד. אבל בפעם השלישית שאני נוסע לשם, גרמניה כבר לא מושכת אותי כמו פעם. בירה גרמנית זה נחמד, גם האווירה האירופאית יכולה לעשות רק טוב, אבל מבחינה תיירותית גרידא זה לא מה שאני מחפש. אני מחפש חוויה מסוג שונה. אני מחפש אירלנד. או תאילנד או גווטמלה. אני מחפש טיול שבו בכל יום אתה לא יודע איפה תהיה ומה תעשה ביום הבא, אבל אתה יודע שזו תהיה חוויה שונה ממה  שהכרת עד היום. ולמרות שאני אוהב את המשפחה שלי בגרמניה שהולכת לארח אותי שם במשך שבועיים והבנדוד הגרמני בן ה-29 שלי הוא בנאדם די מגניב ויהיה נחמד לבלות איתו, אני מחפש טיול עם חברים.

אולי עוד ייצא משהו כזה.

ואולי עוד אתבדה וגרמניה תהיה חוויה.

ואני יודע שאני סתם מתבכיין על שטויות ואני צריך לשמוח שאני טס לחו"ל. אבל אני פשוט לא מצליח.

מישהו מעוניין בכרטיס טיסה לגרמניה? (: