(הטיול שלי, לא המונדיאל, המונדיאל היה חרא אפילו יותר ממה שאתם הולכים לקרוא כאן)

סלבריטאים בנתב"ג

כשראיתי מישהו שנורא דומה למיכאל זנדברג עוד לא הייתי בטוח. כשהרמתי את ראשי מנבירה נוספת במדפיי הוויסקי בדיוטי פרי וראיתי את אריק בנאדו צועד מולי בהליכתו האופיינית עם הראש מורם אל-על(זה לא היה נסיון לבדיחת קרש) הכל כבר היה ברור: בית"ר ירושלים בשטח. מיד התגלה גם שמעון גרשון, שבזמן שבנאדו ניסה על עצמו כל מיני בשמים העדיף להסתפק בקפה, אבל הבחור שדיבר איתו בתור לקפה נראה מאוד דומה ליצחק שום, מאמן הפועל ת"א(בינתיים לפחות). מה שום קשור? הרהרתי לעצמי. ואז הגיחו חבר'ה בחולצות אדומות, אחד אתיופי שלא ממש זיהיתי אבל ביוסי אבוקסיס וברוך דגו קשה היה לטעות(אפילו שגם דגו אתיופי, אבל הוא מפורסם אז הוא בר-זיהוי, וכן אני יודע שזה נשמע גזעני אבל אתם יודעים שאני שמאלני מחבק-עצים אז מותר לי). אז קיבלתי על הבוקר גם את בית"ר וגם את הפועל ת"א בהרכב מלא. כמובן ששתיהן טסו לאירופה למשחקים בגביע אופ"א, למי שלא מעודכן(כלומר למי שנקבה במינו או בנפשו, ויש הרבה כאלה בקרב קוראיי).

ההתרגשות בשדה היתה מועטה מהצפוי, אני הייתי עד לצילום אחד של חבורת בחורות עם חבורת שחקנים של הפועל, אוהד אחד של בית"ר שטס גם הוא, בדיחות על חשבונו של סלים טועמה בקרב עובדיי הדיוטי-פרי ונסיון של האתיופי הלא מזוהה של הפועל להתחיל עם מישהי("תגידי, את לא מלוד במקרה?"). אני מצידי אחכה למפגש פנים-אל-פנים עם אנרי או שבצ'נקו כדי לצרוח כמו בחורה בת טיפש-עשרה בהופעה של הביטלס בתחילת שנות ה-60, אבל הנה לכם סקופ אחד חשוב: יוסי אבוקסיס ביקר בסטימצקי ואפילו נראה מתעניין, ולא רק בגלינוות של "שם המשחק" ו"ספורטס אילוסטרייטד". עכשיו צריך רק לברר אם הוא נשוי לדוגמנית ואם הוא במקרה לא אז אולי מדובר כאן בכדורגלן מאוד מיוחד במינו.

מזל של מתחילים

בוקר ראשון שלי בקלן, נסיעה ראשונה במטרו המקומי(זה לא ממש מטרו מתחת לאדמה אלא רכבת קלה עילית שכזו), עוברים תחנה אחת ולפתע בלימה חזקה מאוד, כמה אנשים עפים ממקומם, הרכבת נעצרת ועומדת. כולם מחכים בסבלנות גרמנית לראות מה קרה, כעבור מספר דקות מודיעים בכריזה שהיתה תאונה עם 2 נפגעים וכל הנוסעים מתבקשים להישאר במקומותיהם. בסיטואציה שבה ישראלים בוודאי היו שבורים את החלונות ויוצאים החוצה לראות מה קרה, חלק מהנוסעים אפילו לא קמים ממקומם ומחכים עד שבא שוטר, פותח את הדלתות ועוזר לכולם לצאת ולעבור את הכביש שיש משני הצדדים של פסי הרכבת. הנתיב הקרוב לרכבת חסום, ומיד מתבררת הסיבה: מכונית פרטית שנסעה בנתיב שליד הפסים סטתה ממסלולה שמאלה מסיבה לא ברורה והרכבת פשוט נכנסה בה עם חלקה הקידמי ישר בדלת הנהג! סירנות נשמעות ברחביי העיר בנוסף לכוחות משטרה, כיבוי אש, מד"א ומה שלא תרצו שכבר סובבים את המכונית וקשה לראות מה קורה בפנים. את התמונה הכללית הצלחתי לצלם בכל זאת, והרמז הכי גדול לגבי מידת חומרת התאונה היה כשלמקום הגיע אמבולנס מיוחד עם רופא מיוחד שכפי הנראה הגיע לעזור לחלץ את נהג האוטו שאסור היה להזיז אותו ממקומו בלי איש מקצוע. זה אומר שכנראה הנהג לא מת, אבל בהחלט שבר חלקים כלשהם בגופו שהם יותר בעיתיים מיד או רגל. התרחקנו מהמקום בעקבות הלחץ של אימי והדודה שהיו איתי(לצערי, חובב-תאונות שכמותי, וכן ניחשתם נכון, "קראש" של קרוננברג הוא אחד הסרטים האהובים עליי) ונשארו רק הצילומים כעדות לתאונה הקשה ביותר שהייתי מעורב בה עד היום, בצורה פאסיבית למדיי אבל מצד שני מי רוצה להיות מעורב בצורה אקטיבית.

הכי קרוב לסקס

גרמניה, הארץ שבה כולם משוגעים על סקס. האמנם?

יתכן שכן, אבל הכי קרוב שלי לסקס היה כשכוסית גרמניה נרדמה עליי בטעות במהלך נסיעה.

זה היה בנסיעה לברלין בג'י אמ סי של 8 איש עם נהג בשם גאנת'ר שעלה על טריק נחמד: הוא מפרסם מודעה באינטרנט ומוצא אנשים שנוסעים לאן שהוא צריך ולוקח אותם איתו. זה יוצא משתלם לשני הצדדים כי רכבת לברלין מקלן עולה בסביבות ה-100 יורו לכיוון אחד והגרמני הצנום והחביב הזה לקח מכל אחד מאיתנו 30 יורו בלבד תמורת ההצטופפות הלא מעיקה מדיי במיניבוס שלו. אבל לא צריך לדאוג לו: הוא מצידו סידר לעצמו לפחות 100 יורו רווח, לפי חישוב גס שלי של עלות הדלק לברלין.

באותה נסיעה ישבה לצידי במושב האחורי גרמניה כבת 18 שהדרך היחידה לתאר אותה היא "כוסית-על", בסביבות 1.75 עם גוף טוב ופנים בובתיות בעלת מראה וסגנון לבוש גותי-לייט אבל לא מחוררת אז עדיין בגבולות הנורמלי. הבחורה התבררה כישנונית למדיי וחרפה רוב הנסיעה. באחת ההירדמויות שלה היא שמטה את ראשה לכיווני (בשוגג, אם כי הייתי רוצה להאמין שזה היה בכוונה) ופשוט נרדמה עליי. כאן המקום לציין שמצידי השני ישבה באותה נסיעה אימי וכל הסיטואציה לא ממש נעמה לי. אם מכשול השפה לא מספיק, אמא במרחק חצי מטר זו סיבה מספיק טובה לכך שסקס לא היה צומח שם. אתנחם בכך שמזמן לא ישנה עליי בחורה כל כך שווה (ככה הדרדרתי מלהתחיל עם מישהי שדומה למירי בוהדנה בפאב בת"א באחד הערבים האחרונים שלי בארץ ללהתנחם בדברים כאלה).

ובכל זאת, הייתי מרוצה למדיי ממנת חלקי עד שהתקרבנו לברלין ושם נוכחתי שוב לדעת שכמה שבחורה לא תהיה שווה, אם היא עושה משהו מגעיל בטרוף יורד לי לגמרי ממנה: הצ'יקיטה החליטה לתפוס עוד תנומה קטנה, הפעם לא עליי למזלי, כי היא נחרה בצורה מעוררת חלחלה, בצורה ששום נהג משאית אסטמתי לא נחר מעולם (אנשים מהמושב הקדמי יותר הסתובבו והסתכלו עליה בבעתה במחשבה שקרה לה משהו) ואת הרגעים הנוראיים ההם אני אזכור יותר מאשר את כל יופיה. ככה, בכמה דקות של תנומה, היא הרסה הכל.

תמונה מזירת התאונה,סמוך לתחנת המטרו banhoff deutz, קלן, 23-8-06

ובפוסט הבא: בין היתר תזכו לקרוא כיצד הסתבכתי בעסקיי הימורים לא חוקיים עם צוענים בברלין ואת חוות דעתי על המחזמר ששום חובב רוק לא יכול להרשות לעצמו להפסיד.