ברלין

העיר האירופאית הסוערת ביותר מבחינה היסטורית במאה השנים האחרונות, ובוודאי אחת המרתקות ביותר בעולם כיום, זכתה לביקור של חמישה ימים על ידי. כמו לפני שש שנים כשהייתי שם בביקור קצר ויסודי הרבה פחות, העיר נמצאת בבנייה והשתנות מתמדת, כפי שנדמה שהיתה תמיד. לעיר הזו מעולם לא היו פנים ברורות שכן חלק גדול מפניה מכוסה בפיגומים. החידוש היחיד לעומת הפעם שעברה הוא שהברלינאים עלו על טריק: במקום פיגומים מכוערים הם מכסים את המבנים הלא-גמורים בפלקטים ענקיים(סטייל הבניינים בת"א) שעליהם מתנוסס ציור בגודל טבעי של הבניין שהולך להיבנות! זה משפר מאוד את מראה העיניים ולאלה שלא ממש מתעמקים אף מעניק אשליה שהבניין אכן בנוי ולא מדובר בפוסטר בלבד.

אבל במבנה הרוס אחד אל לכם לטעות, מדובר בכנסייה המרהיבה הניצבת ליד תחנת הרכבת המרכזית בעיר,zoo station. חלקה העליון של הכנסייה על שם הקיסר ווילהלם נהרס כליל בהפצצות במלה"ע השניה, ובהחלטה מעוררת מחלוקת קברניטיי העיר החליטו להשאיר את הכנסיה כמו שהיא, בלי גג, ולבנות כמה מטרים ממנה כנסייה חדשה בסגנון מודרני, מה שגרם לכל הקומפלקס הישן-חדש להפוך לסמל של מערב ברלין המתחדשת אך המחוברת להיסטוריה הקשה שלה ושל גרמניה. תוסיפו לכל העניין את "אירופה-סנטר", רב קומות מרשים עם הסמל המפורסם של מרצדס בקצהו, ואת שדרות kurfushendamm האופנתיות והמרהיבות ברקע, וקיבלתם את המקום שוקק החיים ביותר בברלין וללא ספק את היפה ביותר בלילה, עם התאורה המיוחדת של כל מבנה ומבנה. המקום הזה הוא מודל לברלין כולה: יופי שנושא בחובו ניחוחות היסטוריה שהדיו טרם הספיק להתייבש מאז כתיבתה.

בדיוק כמו כאוס הבנייה בעיר והסגנונות השונים המתערבבים זה בזה, כך גם האנשים. גם אם נוציא מהמשוואה את התיירים, ברלין היא אחת הערים הרב-לאומיות ביותר שישנן. הרב- לאומיות ואווירת החופש ששוררת בעיר הזו מושכת אליה כמובן גם את כל הטינופת והזוהמה של העולם. ועדיין לא הצלחתי להבין איך זה שבגרמניה, מדינה שמתגאה בכך שהיא מספקת עזרה סוציאלית לכל אחד, ישנם כל כך הרבה חסרי-בית וקבצנים שת"א נראית בהשוואה לזה כמו כפר-שמריהו. ישנם שני סוגי הומלסים שיש להבדיל אלפי הבדלות ביניהם: אלה שמאיזשהי סיבה עושים זאת מבחירה, והם נראים מוזנחים קצת פחות, בעליי קצת יותר איברים ושמחים יותר מאשר המקרים הפתולוגיים באמת. ההומלסים ה"מטופחים" מתאפיינים גם בהתאגדות בחבורות שלהם ובהימצאם של שניים-שלושה כלבים גדולים לצד כל אחד מהם. הם ממש בנו לעצמם לוק וסגנון משלהם, ולפעמים זה אפילו מעניין להסתכל עליהם. האחרים נראים בודדים, לרוב שיכורים, לבושים סחבות ומקבצים נדבות אפילו בתוך קרונות המטרו(הגרסה הגרמנית של הומלסיי-הצמתים שלנו). אנגלה מרקל, לתשומת ליבך.

אני לא הולך לפרט לכם כאן איפה הייתי ומה עשיתי בכל יום בברלין כי, בואו נודה, זה לא ממש מעניין את רובכם הגדול לקרוא על התרשמותי משדרות אונטר דן לינדן, או מ"צ'קפוינט צ'רלי" (המקום בו עבר הגבול בין החלק הבריטי, האמריקאי והסובייטי של העיר בזמן המלחמה הקרה) או מהאצטדיון האולימפי, אבל על מקום אחד אני אתעכב בכל זאת: המוזיאון היהודי. המבנה הזה, שכמיטב המסורת של משהו שנושא את השם "יהודי" בגרמניה מאובטח על ידי המשטרה בצורה מוגזמת לחלוטין, הוא באמת משהו מיוחד, ולא לחינם נחשב לאחד המבנים הייחודיים שנבנו בעולם בעשור האחרון הן מבחינת מראהו החיצוני והן מבחינת תוכנו. ולמרות הטענות של רבים (כולל בספר המבקרים של המקום) בנוגע לכך שהמוזיאון הזה משמש יותר כמוניומנט לדניאל ליבסקינד (גאון האדריכלות היהודי שתיכנן אותו ובין עבודותיו נמצא גם התכנון של מה שהולך להיות בגראונד-זירו במנהטן) מאשר כמוניומנט להיסטוריה של העם היהודי, המקום הזה באמת עושה לך משהו. מעבר למוצגים, לסרטים, לתמונות, יש כאן דברים שלא תמצאו בשום מוזיאון קונבנציונלי, כמו לדוגמא גרם מדרגות שמוביל לשום מקום, דבר שחלק גדול מהמבקרים לא נותנים עליו את הדעת אבל בעצם כשחושבים על זה הוא מסמל כל כך הרבה. גם פה אני לא ארחיב יותר מדיי, מי שממש מעוניין יכול לקרוא על המקום ונפלאותיו במקומות אחרים, אבל רק תבינו שאני לא בנאדם של מוזיאונים בדרך כלל, ואם כל כך התרשמתי ממוזיאון שאני טורח לכתוב עליו כאן כנראה שזה אומר משהו.

ומה לגבי הסיפורים שהבטחת לנו בסוף הפוסט הקודם?

למי שלא מוצא כאן את הסיפורים שמאחורי המתאבנים שהובטחו בפוסט שעבר: בנוגע למחזמר, הלכתי לראות את we will rock you, המחזמר הנודע המבוסס על שירי קווין להקתי האהובה, והכל היה טוב ויפה מלבד העובדה שכל הדיבורים ואפילו חלק מהשירים של קווין היו בגרמנית! מה עם קצת התחשבות בתיירים?? לא ציפיתי לזה מעיר תיירותית יחסית כמו קלן. כך שהארוע אמנם היה מרגש, אבל הוא לא נכנס אצלי לקטגוריית ה"חלום שהתגשם" ולו מהסיבה שכמעט ולא הבנתי כלום מהעלילה. ובכל זאת, מחזמר ששום חובב רוק ובטח ששום חובב קווין לא יכול להרשות לעצמו להפסיד אם הוא נמצא בסביבה שלו.

לגבי הצוענים, ובכן, החלטתי לצנזר את הסיפור, תירו בי. מי שממש מעוניין יכול לנסות לסחוט אותי לספר לו אותו באופן אישי. אתם יודעים איך זה עובד: אם אתן נקבות-טובות הנאה מיניות, אם אתם גברים-וויסקי.

ההבטחה התורנית לפוסט הבא