חמישי בצהריים, טלפון מ-א', חברי המשרת בתפקיד מאוד בכיר (טוב לא יותר מדיי בכיר, אבל ניתן לו ליהנות מהספק) בדובר צה"ל.

"אריק, רוצה להופיע בטלוויזיה?"

 לאחר שיחה קצרה התברר שבערוץ הרוסי RTR עושים, השד יודע למה, כתבה על סוגי דחיית שרות בישראל, ו-א' חשב שאני ראוי לשמש בתור העתודאי הייצוגי בכתבה. במילים אחרות, כתב בא אליי הביתה, שואל אותי כמה שאלות, ואני מופיע מול מיליונים באחד הערוצים הרוסיים הכי פופולריים שמשדר גם לרוסיה וגם לישראל. סיכמנו שהכתב שלו יתקשר אליי כעבור שעה, כשאני אתפנה מעיסוקיי.

עברה שעה, עברו שעתיים, ולא קיבלתי שום טלפון. בנתיים ראיתי שיש לי שיחה שלא נענתה עוד מלפני כמה שעות ממספר לא ידוע. היות ואני לא נוהג לחזור למספרים שאני לא מכיר, לא עשיתי מאומה. בסוף הסתבר, כמובן, שזה היה לא אחר מאשר הכתב, ולאחר שלא השיג אותי הוא חיש מהר מצא מישהו אחר במקומי, הרי עתודאים לא חסר.

המנוול אפילו לא טרח להתקשר אלי פעם שניה. מצד שני אני גם כן לא טרחתי לחזור לאותו מספר לא ידוע שחשדתי שעלול להיות הוא, וכך פספסתי את ההזדמנות להתפרסם. ככה שבנתיים אני איאלץ להישאר פה איתכם בביצה הזו.

טוב נו, גם 25 כניסות ביום בישראבלוג זה משהו.

פעמים רבות אני מנסה לצייר את עצמי כאדם שלא מושפע בקלות מאלכוהול, אבל מה שקרה לי אתמול היה מבייש למדי.

פאב בחוף הים, משחק של בארסה נגד מילאן (למי שלא חי בעולם הזה), פסח=אין בירה, ועבדכם הנאמן נאלץ להזמין משהו אקסטרא-אורדינרי יחסית, בלית ברירה. ההחלטה נפלה על אבסינת', אותו משקה אניס חביב המפוצץ באחוזיי אלכוהול של 70-86 אחוז בגרסתו הלא מדוללת. ובעוד שהבחור אדום-השיער שהזמין את אותו הרעל כמוני שתה אותו בשוט אחד, אני החלטתי להאריך, וגם להעריך, את התענוג ולשתות בכמה לגימות, מה שאולי היה טעות בדיעבד.

טו מייק או שורט סטורי איבן שורטר, ההשפעה לא ניכרה עליי עד שחזרתי הביתה והתיישבתי לי לראות טלוויזיה, ישיבה שנמשכה בדיוק שתי דקות עד שהפכה לשכיבה חצי-מעולפת. כעבור כמה דקות הצלחתי בקושי רב לגרור את עצמי מהסלון למיטה, ושקעתי בחרופ מיידי.

שתבינו, בתקופה האחרונה אני חולם חלומות כמעט כל לילה אחרי שבמשך שנים הייתי חולם (וכשאני אומר חולם אני מתכוון חולם וזוכר, לפני שכל מיניי חוכמולוגים יתחילו לתקן אותי ולהגיד לי שכולם חולמים כל לילה גם אם לא זוכרים) חלום אחד בכמה חודשים במקרה הטוב. אבל הם לא מתקרבים ברמת המוחשיות שלהם לחלום של הלילה האחרון.

הביטוי "כמו בסרט" קטן על החלום הזה. הוא הרגיש כל כך אמיתי שכשהתעוררתי והייתי במודעות מלאה למה שקורה סביבי עדיין לקח לי חמש דקות להבין סופית שזה היה רק חלום. עוד שניה הייתי מתקשר למושא החלום ושואל אותה אם זה באמת קרה או לא. מושא החלום, אגב, הוא עוד עניין מוזר: ידידה/מכרה שלי או איך שלא תקראו לזה, שלא ראיתי אותה יחסית הרבה זמן ולא חשבתי עליה בצורה מיוחדת אתמול או בימים האחרונים. ובחלום היה כמעט מה שאתם חושבים שהיה-בכיוון הכללי, אבל לא מסוג החלומות שקמים אחריהם עם זקפת בוקר (ואם אתם תוהים לשמה של הקורבן הוא שמור במערכת, סוטים).

אז לא רק שהתעלפתי בלי יכולת לזוז וישנתי כמו בול עץ אחרי כמות לא רבה מדיי של אבסינת', גם חלמתי חלום מציאותי בצורה מדהימה ובלתי צפוי לחלוטין בתוכנו.

האם אלכוהול משפיע עליי יותר ממה שחשבתי? האם עולמי המציאותי כה דל וחסר עניין שהחלומות מעניניים הרבה יותר?? וכיצד התאוריות הפילוסופיות בסרטיו המוקדמים של מיכאלנג'לו אנטוניוני קשורות לזה???

(הן עשויות להיות קשורות לזה, לא סתם אמרתי את זה כי רציתי לסיים בנימה דרמטית)

מחר. מחר זה יקרה. אחרי שחיכיתי לה שבועיים, שבועיים של סבל וחוסר יכולת להתאחד בגלל המבחנים שלי. מחר היא סופסוף תלטף את פניי, תתחכך בי ותחליק את עצמה על עורי כמו שאני אוהב. כל כך התגעגעתי למגע שלה. לחשוב שפעם הייתי חווה אותו כמעט על בסיס יומי, ועכשיו הצלחתי להחזיק מעמד בלעדיו במשך שבועיים תמימים.

אומרים שאחרי הרבה זמן זה תמיד כיף במיוחד, ואני משוכנע שכך יהיה גם מחר. אחרי שכל כך הרבה פעמים במשך השבועיים הללו ממש גירד לי להחזיק אותה ולעשות איתה את כל הדברים שאני כל כך אוהב לעשות איתה, אחרי שביום שישי האחרון כמעט נשברתי והתחלתי לבכות לאנשים שלמדו איתי למבחן שאני לא יכול יותר ככה, שאני חייב ללכת משם עכשיו ולקחת אותה. להרגיש אותה. אבל החזקתי מעמד, ומחר אני אפצה על כל הימים האבודים ואקדיש לה יותר זמן מהרגיל.

מחר אני אטול לידיי את סכין הגילוח שלי וסופסוף אגלח את כל הזקן הזה שצמח לי בשבועיים האחרונים.