יש כל כך הררבה דברים שרציתי לכתוב. המון מחשבות מתרוצצות, צצות, מופיעות לרגע ושבות להיעלם והן בתוכי או אני בתוכן. יום אחד אני אכתוב את כולן, אני אעשה לי מזכרת מכל מה שעבר לי בראש.
סמינר לא יכול להיות הרבה דברים. הוא יכול להיות חופר ויכול להיות שכונה. זה היה שכונה, ונראה מי יתווכח איתי. כל כך נהניתי. בא לי לשיר ולרקוד, בא לי שוב לשבת שם ולהיות עם כולם ואיתך.
מוזר, זה בכלל לא מה שרציתי לכתוב. ואולי כן. רציתי לתעד את המצב רוח הטוב הזה, בגללך, אבל יצא לי תיעוד של המצב רוח וזהו. אז שיהיה.
אבל הוא בגללך, עדיין.
חושך הוא היעדר אור, קור הוא היעדר חום. בלי המושגים הטובים, הרעים לא יכוליל להתקיים, אבל הטובים בהחלט יכולים להתקיים בלי הרעים וזה נחמד. לא שאני לא אוהבת חושך, אני יכולה לראות איתו את הכוכבים; ולא שאני לא אוהבת קור, אני יכולה להתכרבל בו. כרבולים כרבולים בשקי שינה חמים וספות זוגיות.
קארפה דיים,
Sieze the Day.
אלוהים, איזה יופי.
יום אחד יהיה לי אומץ לעמוד מולך באמת, לא להתבייש בדבר היפה הזה שאני מרגישה אליך ולצעוק עד השמיים, שכל הנשמות ישמעו.
Do You Feel Like Wearing a Mask
על קו הזינוק
ביצוע: גידי גוב
מילים ולחן: מיכה שטרית
על קו הזינוק לפני המרוץ
בו אני ואת עומדים לרוץ
בכדי לשבור
את השיא שלי ושלך
שהוא לא גבוה ולא נמוך
שיא ממוצע שאני לא רוצה
ואת לא רוצה
רוצים גבוה
בשמיים לנגוע
ואני מתבלבל ונופל
אה... אה... אה... אה...
יריית הזינוק, את פותחת מהר
ואני אחרייך
אני לא מוותר
עומד בקצב שאת מכתיבה
והקצב מהיר הוא כל הזמן מתגבר
אף אחד מאיתנו על כוחו לא שומר
ונדמה שקו הסיום
מתרחק עוד יותר.
ואני מתבלבל ונופל...
הקפה אחרונה, לי יש קשיי נשימה
אני מפסיק לרוץ, עומד לפינה
ורואה איך את חלומך
את מגשימה
ואני מתבלבל ונופל...
לא כל כך קשור, בעצם כן, אבל מתנגן לי בראש.
יש לי ארבע דקות להגיע למיטה. לילה טוב,
קרן.
נ.ב- "ואולי אתה ביישן..."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
