פונקציה לא מתאימה

בחדר קטן יושבת ילדה, בשמלה מהודרת וסיגליות ביד. דמעות, שיבשו כבר, השאירו שבילים דקים של מלח על הלחיים. היא יכולה לשמוע שריקה של קומקום וזמזום של דבורה. לשתול, לשתול אותן מהר.

ותקתוק שעון, תיק-תק תיק-תק, תוקף תקף ולא חלף. על יד החלון עומדת ילדה, אוחזת באדנית מעוטרת. עמידה כזו, משונה. מחשבה כזו, עמוקה.

מעיפה מבט החוצה, כדי לגלות שאין שם שום דבר חדש. היא מקנאה, היא מקנאה מאד. היא שומעת מרחוק את הצחוק שלו בחדרה של מישהי אחרת.

הנסיך שבחרה לה בחר לו מישהי אחרת. אבל האם בחר? היא לא משוכנעת. היא שומעת סיפורים ולא יודעת למה להאמין. מבטים מרמזים לה על מחשבות שעוברות לו בראש, אבל היא לא מצליחה לקרוא אותן.

ודווקא לקרוא היא אוהבת, אבל נדמה לה שלא כך היו הסיפורים שהכירה. איך קרה שרקדו וצלצל השעון, ולא הופיעה פיה להזכיר לה כמה הזמן קצר. תיק-תק תיק-תק, איך לא שמה לב שכל אחד שונה מהקודם.

יש ילדים שהוריהם מפרנסים אותם, ויש שמפרנסים את הוריהם. יש ילדים שהזמן נושא אותם, ויש שמנסים להיאחז בו בצל זנבו, ובכל זאת לא מצליחים להגיע אליו.

ומדוע היא אחת מהם, מדוע היא לא מצליחה להשתחרר ממנו. היא כל כך מקנאה בהן, בנערות שזוכות בו. נצחונות קטנים, תבוסות גדולות. וקשה לה, קשה לה להדביק את הפער, לעקוב אחרי התנועות המהירות שלהן.

יש בה מידה של ייאוש, ובכל זאת היא לא תוותר. העניין לא תלוי בה, מחשבותיה לא נשמעות לה יותר, לא נענות לבקשותיה. בכוח היא מנסה לכפות עליהן להתעסק בפרחים ובקומקום ובשולחן, אך הן בשלהן, חוזרות אל השעון והידיים והצעדים והריח. נגד הריח לא יכלה לעשות דבר. הוא נשכח ממנה, ובסתר ליבה קוותה שיחזור. והנה, בפינות קטנות של היום פגשה בו שוב, ברגע לא צפוי שלא השגיחה בו. מתי תקבל אותו שוב.

גורל היא מילה קטנה, אבל הגורל הוא גדול- ומי יוצר אותו. כבר שמעה רעיונות משונים, שלפיהם אין כלל גורל. הכל התערבות אנושית במסלול החיים. ואם יחיה כל אדם לעצמו, כי אז לא תהיה כלל חברה והכל מבולבל ומבלבל מדי בשבילה. ובכל זאת, מצא חן בעיניה שיש ביכולתה להחליט מה יהיה.

היא יודעת בדיוק, רק לא באיזו דרך. מה זה, איך הגיעו הסיגליות לאדנית.

קרן.

עריכה, 3:15, הייתי פשוט חייבת:

בית חלומותי/ נעמי שמר

בבית חלומותי אשר בראש גבעה

תנור גדול אבנה ואש תמיד תבער

וחלונות שבעה וארובה גבוהה

בבית חלומותי אשר בראש גבעה.

אני תנור גדול אבנה וארובה גבוהה

בבית חלומותי שלי אשר אבנה בראש גבעה.

אל בית חולמותי המסויד לבן

הגפן תטפס ישר מן הבוסתן

חרוב גם תאנה יהיו לי כמובן

בבית חלומותי המסויד לבן.

הגפן תטפס אלי ישר מן הבוסתן

בבית חלומותי שלי המסויד כולו לבן.

על בית חלומותי איני יודעת כלום

ככל חלומותי אפל הוא וחתום

ולי הוא מחכה בסבלנות אי-שם

אולי בראש הרים, אולי על חוף הים.

אולי הוא הית חומה נטוש ונעזב

אולי הוא צריף קטן, אולי מגדל שנהב.

דבר אחד עלי ידוע לי עכשיו-

יגור בו איש אחד אשר אותי יאהב.

אולי הוא צריף קטן של עץ, אולי מגדל שנהב

אבל יגור בו איש אחד אשר אותי מאד יאהב.

ולילה טוב עכשיו.