אני לא יכולה יותר. אני חושבת, שאם אני אמתין עוד רגע אני אתפוצץ. אני לא מסוגלת יותר להחביא, ואני לא מסוגלת יותר להעמיד פנים, אבל אני בכל זאת עושה את זה. אני רוצה לצעוק את זה, אני כותבת לך הודעות ולא שולחת אותן, אני מגיעה כמעט עד הסוף ואז בורחת אחורה מחדש.
אתה חסר לי, אתה חסר לי, אתה חסר לי. מה עוד נותר לי לעשות? להשלים עם זה שאתה לא חושב עליי, אפילו לא לרגע, בתוך כל היום שלך. אתה לא עוצר הכל לשנייה אחת ונזכר בי, וחיוך לא עולה לא לך על השפתיים אם מישהו אומר את השם שלי. אתה לא עושה שום מאמץ לדבר איתי, לא משנה לך אם תראה אותי או לא. אם אהיה שם, זה יהיה בסדר. בסדר, זה הכל.
ואני לא מבינה, אני לא מבינה איך זה שבכל השנים שאני חיה לא קם אחד ורצה לנשק אותי. לא היה אחד, אף אחד, שניסה אותי. אני מרגישה אשמה לכתוב את זה, כי זה לא כל כך נכון, אתה יודע. אבל גם בזה אני לא בטוחה, כי אני לא יודעת כמה ניתן להחשיב את השנים המוקדמות האלה, כמשהו שיש בו איזושהי נחמה?
אני מחכה לך, ואני מרגישה טיפשית. מזמן הייתי צריכה לעשות מעשה נועז יותר, לזרוק את עצמי עליך ולזרוק את עצמי בכלל. הלוואי והייתי מצליחה לעשות את זה. לאבד אחיזה, לשמוט את עצמי ולקוות שיהיו שתי זרועות מושטות לקבל אותי ביניהן, לחיבוק ארוך, ארוך מאד ואף פעם לא ארוך מדי. אני רוצה שתחבק אותי, ושתגרום לי להרגיש את האושר הכי גדול שחשתי אי פעם, אושר כה גדול, כה מלא- כמו כשעברתי את קו העננים, כשהסתכלתי החוצה מהחלון וראיתי אותי עוברת לעולם אחר יפהפה שהזמין אותי להתרפק עליו. להתרפק עליך, שתתרפק עליי- לא אכפת לי.
אם תלך מכאן, קח כבר את הכל. את השמש גם, ואת רוחות אתמול. קח אותן איתך, לא רוצה איתי.
אני חושבת שאני אוהבת אותך, אחרת איך אפשר להסביר את מה שאני מרגישה? אני רוצה שתהיה מסוגל לעמוד מולי, בשקט. אני יכולה לראות את זה וצמרמורת עוברת לי בכל הגב ועד לעורף ובאוזניים. הבטן מתהפכת כשמיליוני פרפרים יוצאים לחופשי בתוכה, מתעופפים ויוצרים מחנק בגרון שלי. אתה עומד מולי, ואתה כמו קורא אותי, יודע מה עובר עליי, אז אתה מחכה. ואולי, אולי לך קורה בדיוק אותו הדבר, אם יש לי מזל. ואז, אחרי שאני נרגעת קצת, אתה מהסס, ובסוף מתגבר, ומרים יד אחת נהדרת כזאת, ללטף לי את הפנים. תסיט את השיער מהעיניים שלי, ותרכן, לאט לאט אבל בטוח, לעברי. ותנשק, שלא יהיה לנו אוויר. ואני לא אוכל לעצור את זה, ודמעות יבצבצו לי בעיניים, ואז אני אחייך ואצחק. ואולי תחשוב שהחיוך שלי יפה, ואולי הוא ידביק אותך עד שתצחק גם אתה. ואז נצחק קצת, והיד שלך תחזיק לי את הגב, ואני אלפף את הידיים שלי סביב העורף שלך, ונעמוד ככה לתמיד. אני ארגיש שמשהו עובר לי בראש ואבין בסוף שזו היד שלך שמלטפת את השיער שלי, שארך בזמן האחרון.
דברים כאלה קורים? למי הם קורים? מי ברת המזל הזו, שנפל בחלקה אהוב כזה? ואולי יש הרבה כאלה נערות, אבל הן לא רואות אותם, את האוהבים, והן לא שמות את ליבן אליהן. אלוהים, זה ממש חטא. אילו יכולתי לפקוח להן את העיניים, רק כדי שיווכחו כמה ברות מזל הן וכמה אושר נפל בחלקן, שיש להן אותם.
אולי גם לי יש אחד כזה? אולי אני לא מסתכלת אליו, בטעות, ומפספסת את הסימנים שהוא שולח? אולי בתת המודע שלי אני בוחרת להתעלם מהם, ורק משום שאני עקשנית כל כך בעניינך? אתה רואה, מה אתה גורם לי לעשות.
מבוכה טיפשית, לכי מכאן. לכי, היעלמי. אין זה מקומך. ואתה, תישאר. אל תלך מכאן, אבל אם תלך- קח כבר את הכל.
קרן.
Ne Me Quitte Pas- Jacques Brel
Ne me quitte pas
Il faut oublier
Tout peut s'oublier
Qui s'enfuit déjà
Oublier le temps
Des malentendus
Et le temps perdu
A savoir comment
Oublier ces heures
Qui tuaient parfois
A coups de pourquoi
Le coeur du bonheur
Ne me quitte pas
Ne me quitte pas
Ne me quitte pas
Ne me quitte pas
Moi je t'offrirai
Des perles de pluie
Venues de pays
Ou il ne pleut pas
Je creuserai la terre
Jusqu'après ma mort
Pour couvrir ton corps
D'or et de lumière
Je ferai un domaine
Ou l'amour sera roi
Ou l'amour sera loi
Ou tu seras reine
Ne me quitte pas
Ne me quitte pas
Ne me quitte pas
Ne me quitte pas
Ne me quitte pas
Je t'inventerai
Des mots insensés
Que tu comprendras
Je te parlerai
De ces amants-là
Qui ont vu deux fois
Leurs coeurs s'embraser
Je te raconterai
L'histoire de ce roi
Mort de n'avoir pas
Pu te rencontrer
Ne me quitte pas
Ne me quitte pas
Ne me quitte pas
Ne me quitte pas
On a vu souvent
Rejaillir le feu
De l'ancien volcan
Qu'on croyait trop vieux
Il est para¡±t-il
Des terres brulées
Donnant plus de blé
Qu'un meilleur avril
Et quand vient le soir
Pour qu'un ciel flamboie
Le rouge et le noir
Ne s'épousent-ils pas
Ne me quitte pas
Ne me quitte pas
Ne me quitte pas
Ne me quitte pas
Ne me quitte pas
Je ne vais plus pleurer
Je ne vais plus parler
Je me cacherai là
A te regarder Danser et sourire
Et à t'écouter
Chanter et puis rire
Laisse-moi devenir
L'ombre de ton ombre
L'ombre de ta main
L'ombre de ton chien
Ne me quitte pas
Ne me quitte pas
Ne me quitte pas
Ne me quitte pas
הכי אני אוהבת שמנצנץ ומסנוור לי בעיניים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
