פונקציה לא מתאימה

לא לפני שצחקתי עוד קצת.

והיא במלחמה האחרונה איבדה אהוב. הקרב ניטש לפני זמן רב, רב מאד, וכל הפצועים הובאו אל ביתם אפופים בהילת גבורה, והמתים, גם אם לא רבים הם, הובאו לקבורה וגדולתם סופרה אף יותר. לכל אחד מהם נלווה סיפור סתום, שרב בו החסר על הקיים. מיסתורין, אופל, אומץ, תהילה, גאווה, פחד, שגעון. 

   רבים רוצים לחזור לשדה הקרב, לחפש שרידים. שבבים של מזכרות שיצליחו להחיות, ולו לרגע, את הזכרונות הקפואים. אבל לחזור לשדה הקרב מסוכן, מעטים האמיצים שיאזרו כוח בנפשם לדרוך בו. מדוע בעצם? המצב הן לא יוכל לגרוע.

   אולי להשתפר. את לבד במערכה, נא להבין. שהי בבית עוד רגע אחד קט, עצמי עינייך. במחשבתך חזרי עוד פעם אחת אחרונה על פרטי חייך, כפי שהם. פקחי את העיניים וראי אותם, צודי אותם ולכדי ברשת זכרונך עד עולם: סיגליות, קומקום, שולחן, חלון, שמיים. מראה. וכשתגיעי אל הדלת, סקרי אותה היטב למען תדעי בדיוק כיצד לפתוח אותה. 

   עכשיו עצמי אותן שוב. זאת רק את ועצמך, את ועצמך. תפסי בגבעולי הסיגליות וקרבי אל אפך, שאפי שאיפה אחת עמוקה והריחי את המרחבים, שמעי אותם קוראים אלייך בשמך. ובנשיפה תקומי. פסעי בצעדים בטוחים עד לדלת, מששי את בליטותיה ואת שקעיה, גששי עד שתגיעי לידית. פתחי אותה. הרפי מן הסיגליות. צעד אחד החוצה, ועוד אחד.

   עכשיו סגרי את הדלת, סגרי מיד, שלא תשמעי את שריקת הקומקום או את משב הרוח בחלון. פקחי עינייך- אין כאן כלום. רק שביל בודד, דרך ארוכה ומפותלת וסופה ידוע לך היטב. שימי לב לעולם שסובב אותך, הניחי לכל מחשבה פולשנית שתחדור למוחך. זאת רק את ועצמך, את ועצמך. אחרי שתעייפי מעט, אל תתביישי לעצור. בחני את רגלייך, אלו השתיים שנושאות אותך ללא תלונה. מעולם לא איפשרת להן מנוחה קלה, תמיד היו מחשבותייך נתונות לדרך הארוכה שעוד עלייך לעבור, והן  הצייתניות נשאו אותך כשגררת עצמך ללא רחם אל עבר מטרתך.

   הדרך, דרך אינסופית. מתי תגיעי אל הסיום, אינך יודעת. אפילו מהו קו הסיום את אינך מבינה. ניסו להסביר לך בעבר, פעמים רבות ניסית לעמוד על דיוקם של הפרטים, אבל הבנת שאין טעם. במה יסייע לך קו הסיום שלהם, כשאת מחפשת את קו הסיום שלך. ולכן עזבת את זה.

   קשה מנשוא היא הידיעה שאינו חושב עלייך. כי אם היה חושב, היה חוזר אלייך, או לפחות- משאיר מכתב על מפתנך. אך הוא, לאחר שניצל במערכה- ואת הינך בטוחה כי ניצל, מפני שאחרת, היכן הוא; אחרי שניצל המשיך ללכת. ואת- עלייך להגיע אל שדה הקרב, לחצותו ולהגיע אליו, היכנשהו בהמשך השביל.

   ועכשיו התחילי ללכת.

למרות הכל, זה לא נגמר ככה. אני יודעת, נא לא להזכיר לי. אני אעצב לי חיים, מחלום או ממציאות ואולי משניהם.

Journey to the Past- Anastasia

Heart dont fail me now
Courage don't desert me, dont turn back now that we're here
People always say life is full of choices
No one ever mentions fear
or how the road can seem so long
how the world can seem so vast
courage see me through
heart I am trusting you
On this journey to the past...

Somewhere down this road, I know someone's waiting
Years of dreams just can't be wrong
Arms will open wide, I'll be safe and wanted
Finally home where I belong
well starting here my life begins
starting now I'm learning fast
courage see me through
heart i am trusting you
on this journey to the past

heart dont fail me now
courage dont desert me.

Home, love, family; there was once a time I must have had them too
Home, love, family; I will never be complete until I find you

One step at a time
One hope then another
Who knows where this road may go?
Back to who I was
On to find my future
things my heart still needs to know
Yes, let this be a sign
Let this road be mine
Let it lead me to my past
courage see me through
heart I am trusting you
to bring me home
At last

מדהים, לא מצאתי כמעט מה לא להדגיש.

קרן. 

עריכה:

שלא תשמעי את שריקת הקומקום או את משב הרוח בחלון, ותרצי לחזור.