לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פונקציה לא מתאימה


"אשרי האוהב פרח אחד ויחיד."

כינוי:  keren

בת: 33

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2008

קרוע לי בפנים


אני בכלל אמורה ללמוד למבחן בתנ"ך שיש לי מחר, אבל מעסיקים אותי המון דברים אחרים.


 

אני לא יודעת מה לעשות. מתחשק לי לכתוב איזשהו ציטוט שיגיד את מה שאני מרגישה אבל אני לא מצליחה לחשוב על שום אחד כזה, ולהתחיל לחפש נראה לי קצת צבוע. פשוט, אני לא יודעת מה לעשות.

אני שמחה מאד, נרגשת ומתה מפחד, מוכנה ללכת עד הקצה ולהינות מהמתנה הענקית שקיבלתי. אני כל כך גאה, באמת, וטוב לי שמתחשק לי לצעוק.

ומצד שני, מתחשק לי לצעוק שלא זה מה שבאמת רציתי. רציתי, כן, אבל לא באמת. מה שרציתי באמת קיבלו אחרות, ואחת מהן תעשה לי את המוות, אני יודעת. לשמוח בשבילן, אולי, היה משהו שהייתי צריכה לעשות, אבל אני לא כל כך מצליחה. זאת אומרת כן, אני מצליחה, אבל לא עד הסוף. איך אני יכולה? אני מקנאה בהן נורא.

 

מרמור, זאת ההרגשה. מילה מצחיקה כזאת, שישר מעלה תמונה של חפרפרת עם פנים חמוצים, שמתחפרת באדמה רכה שמתעופפת ומתפזרת באוויר ככל שהחיה נכנסת עמוק יותר לבטן שלה. אבל ההרגשה בכלל לא מצחיקה, להפך. היא חונקת את הגרון ומסובבת אותו ומלפפת אותו בעצמו, ויש מין לחץ כזה בעורף, ואי נחת. כאילו בתוך הראש, איפהשהו מאחורי עין שמאל, מישהו יושב ומנדנד רגליים, צוחק עלייך וסוחט דמעות. ואת מתה להעיף אותו משם, כי הוא גורם לך לחשוב שאולי את יכולה לעשות משהו, ואז באמת קצת נעלם- אבל אז הוא חוזר בשנייה, וזורק לך שאת הנעשה אין להשיב, ולא תהיה לך עוד הזדמנות ופספסת, מה לעשות. חבל, באמת חבל- והוא חוזר להתיישב ולנדנד את הרגליים. דופק לי בראש, מעצבן אחד.

 

 

די כבר.

 

הבוחנת שאלה אותי מה התכונה הבעייתית שלי, וניסיתי להגדיר את זה אז ולא כך כך הצלחתי. לא שהשאלה הזאת חדשה לי, אני מתעסקת בה מאז שהייתי ילדה. טוב, לא בדיוק בשאלה הזאת. לא הייתי צריכה לחשוב כדי לדעת איפה הבעיה שלי, אבל אף פעם ומאז שהייתי קטנה לא הצלחתי להגדיר את זה. זאת מין מועקה, עירוב של קנאה ותחושת החמצה, וחוסר יכולת להשלים עם זה שלא הצלחתי. לבוחנת אמרתי שתחרויות משגעות אותי, וזה נכון, אבל זה לא זה. השנאה לתחרויות, שטותיות וחסרות טעם ככל שיהיו, היא רק תוצאה של זה. אי היכולת להפסיד, זה רק חלק.

מה זה, ענן כזה, מכסה לי את השמיים.

זה אוכל אותי, אני חושבת שאני פוגעת בחברות שלי. זה בטח נורא לדעת שיש לך חברה שלא מצליחה לשמוח בשבילך. כמה שהיא תנסה, תמיד בעיניים שלה יהיה איזה משהו מרתיע, מסוכן, ניצוץ קטן שמדכא כל יכולת להמריא.

לא שאני לא מנסה. מהילדות אני עובדת על זה, מגוחך או לא- לא אכפת לי. אני גם ממש משתפרת, אם להעיד על עצמי, ולא באופן צבוע, ממש לא. אני באמת ובתמים שמחה בשביל חברות שמספרות לי מה שטוב להן. אני מקווה להמשיך עם זה.


 

   לא טוב היות האדם לבדו. משפט אחד תמיד סקרן אותך מבין כולם, וזהו זה. מה תוכלי לומר עליו, והוא אומר הכל? כל חייך נכספת אל מי שיפתור אותך מהמצוקה שנתלית על כתפייך, כה נוראה ואפורה, בלי חריצים קטנטנים לאוויר, אטומה. אותו אדם שימסור לך את חיקו במתנה, בשבילך לעד, ותוכלי לבוא להישען עליו בכל צרה. והוא ישמח בכך, לא יגרש אותך או יתעלם- גם יוסיף יד מלטפת. לא הרבה, לא הרבה. לא מעט.

   אבל את מוכנה לתת. ולמה לא רואה את זה, למה ממשיך ללכת. עצור, עצור! בבקשה, תן לי רק לרגע להרגיש שאתה שלי. אני שלך, עדיין, וכנראה שאהיה עוד ימים רבים. אפילו תאמר לי להסתלק, אפילו לא תאמר מילה, וזה הרי כואב יותר מכל; אפילו כל אלו, לא אוכל ללכת. לא עכשיו.

   ומעניין מה יקרה אם יגיע אחר, יתקל בי בטעות וכשארים עיני אווכח שהוא זה. מה יקרה אז, אני מבקשת לדעת. האם אלך איתו, או אשאר מאחוריך?

   אלך, ככל הנראה אלך. ואני לא רוצה ללכת, כך קרה ואני לא רוצה. לא משנה מה ילחשו לי הרוחות שמקיפות אותי, לא יוצא מהן דבר. ממני הבשורה, ממני ההחלטה וממני הגזירה.

 

זה יכול להיות?


 

אם יש משהו שאני מאמינה בו, זה ששום מחשבה לא צצה בראש סתם. כנראה, היא קשורה לחוויה שעברתי מתישהו. לכן אני אוהבת להתעמק בהן, לחשוף את הנסתר, ואז כשאני מגיעה אל התחתית משתרר בי שקט רוגע, וכל העולם שווה.

 

Once Upon a Time.


 

Fool's Garden - Lemon Tree

 

I'm sitting here in the boring room
It's just another rainy Sunday afternoon
I'm wasting my time
I got nothing to do
I'm hanging around
I'm waiting for you
But nothing ever happens and I wonder

I'm driving around in my car
I'm driving too fast
I'm driving too far
I'd like to change my point of view
I feel so lonely
I'm waiting for you
But nothing ever happens
and I wonder

I wonder how
I wonder why
Yesterday you told me
'bout the blue blue sky
And all that I can see is just a yellow lemon-tree
I'm turning my head up and down
I'm turning turning turning turning turning around
And all that I can see is just another lemon-tree

I'm sitting here
I miss the power
I'd like to go out taking a shower
But there's a heavy cloud inside my head
I feel so tired
Put myself into bed
Well, nothing ever happens and I wonder

Isolation is not good for me
Isolation I don't want to sit on the lemon-tree

I'm steppin' around in the desert of joy
Baby anyhow I'll get another toy
And everything will happen and  y o u  w o n d e r

I wonder how
I wonder why
Yesterday you told me 'bout the blue blue sky
And all that I can see is just another lemon-tree
I'm turning my head up and down
I'm turning turning turning turning turning around
And all that I can see is just a yellow lemon-tree
And I wonder, wonder

I wonder how
I wonder why
Yesterday you told me 'bout the blue blue sky
And all that I can see, and all that I can see, and all that I can see
Is just a yellow lemon-tree

 

ודווקא אני לא רק יושבת בחדר ומחכה, אני פשוט לא מסתובבת עם שלט ברחובות.


"Ballon, attendre voila!"

 



 

קרן.

נכתב על ידי keren , 19/1/2008 21:44  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



6,093
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , משוגעים , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לkeren אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על keren ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)