פונקציה לא מתאימה

בזמן האחרון את חסרת מנוחה. את יודעת את זה ובכל זאת דבר לא משתנה.

אני תקועה במקום

אני תקועה איתך

ואני אפילו לא יודעת מה לכתוב

אבל לפתוח דלת

ולקלוט אותך בדיוק מול העיניים

מרים מבט אלי

וחוזר לנגן

זה יותר מדי בשבילי

ובשביל הדמיון שלי

והמחשבות

ללכת ממך, שתלך ממני

שילכו כולם

ונשאר שנינו

ונלך ביחד

ולבד

להסתובב למצמץ בעיניים

ולפקוח לרווחה להסתנוור

ההורוסקופ אמר ללכת על זה, והוא צודק תמיד. זה כל הכוכבים האלה שיודעים תמיד הכל. ועוד עם מזל דלי, אז איך אני יכולה להתנגד להם?

בקלות.

מעניין מה היה קורה אם הייתי כותבת לך מכתב. אבל על זה אסור לי לחשוב, כי אני עוד אעשה את זה בטעות.

עוד חוזר הניגון- נתן אלתרמן

עוד חוזר הניגון, שזנחת לשווא

והדרך עודנה נפקחת לאורך.

וענן בשמיו ואילן בגשמיו

מחכים עוד לך, עובר אורח.

והרוח תקום ובטיסת נדנדות

יעברו הברקים מעליך,

וכבשה ואיילת תהיינה עדות

שליטפת אותן והוספת ללכת.

וידיך ריקות ועירך רחוקה

ולא פעם סגדת-אפיים

לחורשה ירוקה ואישה בצחוקה

וצמרת גשומת עפעפיים.

אני חושבת שזה מדהים, איך ששירים עולים בדיוק כשאת מוותרת.

קרן.

נ.ב. כשאתה מרים מבט- אני פשוט לא יכולה.

אני בכלל אמורה ללמוד למבחן בתנ"ך שיש לי מחר, אבל מעסיקים אותי המון דברים אחרים.

אני לא יודעת מה לעשות. מתחשק לי לכתוב איזשהו ציטוט שיגיד את מה שאני מרגישה אבל אני לא מצליחה לחשוב על שום אחד כזה, ולהתחיל לחפש נראה לי קצת צבוע. פשוט, אני לא יודעת מה לעשות.

אני שמחה מאד, נרגשת ומתה מפחד, מוכנה ללכת עד הקצה ולהינות מהמתנה הענקית שקיבלתי. אני כל כך גאה, באמת, וטוב לי שמתחשק לי לצעוק.

ומצד שני, מתחשק לי לצעוק שלא זה מה שבאמת רציתי. רציתי, כן, אבל לא באמת. מה שרציתי באמת קיבלו אחרות, ואחת מהן תעשה לי את המוות, אני יודעת. לשמוח בשבילן, אולי, היה משהו שהייתי צריכה לעשות, אבל אני לא כל כך מצליחה. זאת אומרת כן, אני מצליחה, אבל לא עד הסוף. איך אני יכולה? אני מקנאה בהן נורא.

מרמור, זאת ההרגשה. מילה מצחיקה כזאת, שישר מעלה תמונה של חפרפרת עם פנים חמוצים, שמתחפרת באדמה רכה שמתעופפת ומתפזרת באוויר ככל שהחיה נכנסת עמוק יותר לבטן שלה. אבל ההרגשה בכלל לא מצחיקה, להפך. היא חונקת את הגרון ומסובבת אותו ומלפפת אותו בעצמו, ויש מין לחץ כזה בעורף, ואי נחת. כאילו בתוך הראש, איפהשהו מאחורי עין שמאל, מישהו יושב ומנדנד רגליים, צוחק עלייך וסוחט דמעות. ואת מתה להעיף אותו משם, כי הוא גורם לך לחשוב שאולי את יכולה לעשות משהו, ואז באמת קצת נעלם- אבל אז הוא חוזר בשנייה, וזורק לך שאת הנעשה אין להשיב, ולא תהיה לך עוד הזדמנות ופספסת, מה לעשות. חבל, באמת חבל- והוא חוזר להתיישב ולנדנד את הרגליים. דופק לי בראש, מעצבן אחד.

די כבר.

הבוחנת שאלה אותי מה התכונה הבעייתית שלי, וניסיתי להגדיר את זה אז ולא כך כך הצלחתי. לא שהשאלה הזאת חדשה לי, אני מתעסקת בה מאז שהייתי ילדה. טוב, לא בדיוק בשאלה הזאת. לא הייתי צריכה לחשוב כדי לדעת איפה הבעיה שלי, אבל אף פעם ומאז שהייתי קטנה לא הצלחתי להגדיר את זה. זאת מין מועקה, עירוב של קנאה ותחושת החמצה, וחוסר יכולת להשלים עם זה שלא הצלחתי. לבוחנת אמרתי שתחרויות משגעות אותי, וזה נכון, אבל זה לא זה. השנאה לתחרויות, שטותיות וחסרות טעם ככל שיהיו, היא רק תוצאה של זה. אי היכולת להפסיד, זה רק חלק.

מה זה, ענן כזה, מכסה לי את השמיים.

זה אוכל אותי, אני חושבת שאני פוגעת בחברות שלי. זה בטח נורא לדעת שיש לך חברה שלא מצליחה לשמוח בשבילך. כמה שהיא תנסה, תמיד בעיניים שלה יהיה איזה משהו מרתיע, מסוכן, ניצוץ קטן שמדכא כל יכולת להמריא.

לא שאני לא מנסה. מהילדות אני עובדת על זה, מגוחך או לא- לא אכפת לי. אני גם ממש משתפרת, אם להעיד על עצמי, ולא באופן צבוע, ממש לא. אני באמת ובתמים שמחה בשביל חברות שמספרות לי מה שטוב להן. אני מקווה להמשיך עם זה.

   לא טוב היות האדם לבדו. משפט אחד תמיד סקרן אותך מבין כולם, וזהו זה. מה תוכלי לומר עליו, והוא אומר הכל? כל חייך נכספת אל מי שיפתור אותך מהמצוקה שנתלית על כתפייך, כה נוראה ואפורה, בלי חריצים קטנטנים לאוויר, אטומה. אותו אדם שימסור לך את חיקו במתנה, בשבילך לעד, ותוכלי לבוא להישען עליו בכל צרה. והוא ישמח בכך, לא יגרש אותך או יתעלם- גם יוסיף יד מלטפת. לא הרבה, לא הרבה. לא מעט.

   אבל את מוכנה לתת. ולמה לא רואה את זה, למה ממשיך ללכת. עצור, עצור! בבקשה, תן לי רק לרגע להרגיש שאתה שלי. אני שלך, עדיין, וכנראה שאהיה עוד ימים רבים. אפילו תאמר לי להסתלק, אפילו לא תאמר מילה, וזה הרי כואב יותר מכל; אפילו כל אלו, לא אוכל ללכת. לא עכשיו.

   ומעניין מה יקרה אם יגיע אחר, יתקל בי בטעות וכשארים עיני אווכח שהוא זה. מה יקרה אז, אני מבקשת לדעת. האם אלך איתו, או אשאר מאחוריך?

   אלך, ככל הנראה אלך. ואני לא רוצה ללכת, כך קרה ואני לא רוצה. לא משנה מה ילחשו לי הרוחות שמקיפות אותי, לא יוצא מהן דבר. ממני הבשורה, ממני ההחלטה וממני הגזירה.

זה יכול להיות?

אם יש משהו שאני מאמינה בו, זה ששום מחשבה לא צצה בראש סתם. כנראה, היא קשורה לחוויה שעברתי מתישהו. לכן אני אוהבת להתעמק בהן, לחשוף את הנסתר, ואז כשאני מגיעה אל התחתית משתרר בי שקט רוגע, וכל העולם שווה.

Once Upon a Time.

Fool's Garden - Lemon Tree

I'm sitting here in the boring room
It's just another rainy Sunday afternoon
I'm wasting my time
I got nothing to do
I'm hanging around
I'm waiting for you
But nothing ever happens and I wonder

I'm driving around in my car
I'm driving too fast
I'm driving too far
I'd like to change my point of view
I feel so lonely
I'm waiting for you
But nothing ever happens and I wonder

I wonder how
I wonder why
Yesterday you told me 'bout the blue blue sky
And all that I can see is just a yellow lemon-tree
I'm turning my head up and down
I'm turning turning turning turning turning around
And all that I can see is just another lemon-tree

I'm sitting here
I miss the power
I'd like to go out taking a shower
But there's a heavy cloud inside my head
I feel so tired
Put myself into bed
Well, nothing ever happens and I wonder

Isolation is not good for me
Isolation I don't want to sit on the lemon-tree

I'm steppin' around in the desert of joy
Baby anyhow I'll get another toy
And everything will happen and  y o u  w o n d e r

I wonder how
I wonder why
Yesterday you told me 'bout the blue blue sky
And all that I can see is just another lemon-tree
I'm turning my head up and down
I'm turning turning turning turning turning around
And all that I can see is just a yellow lemon-tree
And I wonder, wonder

I wonder how
I wonder why
Yesterday you told me 'bout the blue blue sky
And all that I can see, and all that I can see, and all that I can see
Is just a yellow lemon-tree

ודווקא אני לא רק יושבת בחדר ומחכה, אני פשוט לא מסתובבת עם שלט ברחובות.

"Ballon, attendre voila!"

קרן.

לא אמרת לא. קיבינימט, לא אמרת לא. אמרת "מה?" ממש הרבה פעמים, אבל המילה "לא" לא יצאה לך מהפה. וזה מעצבן אותי נורא, זה מרגיז אותי. הגעתי למצב, שאמרתי די. תגיד לי לא, ואני עוזבת את זה.

ולא אמרת.

ולא אמרת כן.

ולא עשית כלום, שום כלום. עד שהתייאשתי ונכנסתי פנימה, והיא סיפרה לי שהיית באמת מופתע.

באמת מופתע. איך אתה יכול להיות מופתע? איך זה היה יכול להיות לא צפוי, בזמן שאצלי זה מתבשל כל כך הרבה זמן?

כשהחושך ירד, נרקוד לבד בעולם שכבר אין בו ממש.

לרוץ, לרוץ בכל הכוח. יש רוח שמעיפה לי את השערות על הפנים ומשחקת לי עם הגוף והבגדים, קצת קר וקצת לא, ולהמשיך לרוץ. עוד, עוד, עוד, עד שאולי תצליחי להשיג את האופק.

צ'כוב אמר שאין כזה דבר, אושר. אין כזה דבר, כי כשאת משיגה אותו- הוא נהפך לשגרה. ואז עומר אמרה, שאם אני, נניח, רוצה בחור, אז אני חושבת שכשאני אשיג אותו אני אהיה מאושרת; אבל אז כשאני משיגה אותו הוא הופך לשגרה, ואין בזה שום דבר מיוחד יותר.

אבל מה אם האושר שאני מחפשת הוא השגרה הזאת? מה אם האושר ש א נ י רוצה, זה את הבחור המעופף ה ז ה בתור שגרה? אז הפרכתי את כל התיאוריה, לא?

פאק דה סיסטם.

תראה, אני בדרך כלל אוהבת משחקים. באמת, זה מין תחום שאני גם די טובה בו. אבל יש גבול לכל תעלול, באמת שיש. לא חשבתי שנגיע למצב כזה, שלא נצליח להסתכל זה לזו בעיניים.

רק, תחליט. תחליט ותחזור אליי עם תשובה.

(ממש)

Somethin' Stupid- Robbie Williams

I know I stand in line
Until you think you have the time
To spend an evening with me
And if we go someplace to dance
I know that there's a chance
You won't be leaving with me

Then afterwards we into a quiet little place
And have a drink or two
And then I go and spoil it all
By saying something stupid
Like I love you

I can see it in your eyes
That you despise the same old lines
You heard the night before
And though it's just a line to you
For me it's true
And never seemed so right before

I practice every day to find some clever
lines to say
To make the meaning come through
But then I think I'll wait until the evening
gets late
And I'm alone with you

The time is right
Your perfume fills my head
The stars get red
And oh the night's so blue
And then I go and spoil it all
By saying something stupid
Like I love you
I love you...

זה פוסט שלא כל כך מתאים לי לכתוב, לא? ודווקא יש לי בראש סיפור.

טוב, אני אחלום אותו.  

קרן.