פונקציה לא מתאימה

כל הדימויים, וההרגשות העמוקות, והבדידות המתנכרת והידיים שדוחפות למטה, והתחבטות הנוראית והסחרחורת המעלפת.

לא לי, לא לי.

לי, שלווה נועדת.

אני לא מצליחה ככה, כשיש מסביבי כל כך הרבה רגשי נחיתות. אני מאמינה שבני האדם שווים, אני מאמינה ביכולות שלהם. פשוט, אני לא יוכלה שהם לא מאמינים בעצמם. להיות דחוי, לא יודעת, לא מסתדר לי. זה דפוק, חברה זה דבר דפוק.

כולה בן אדם, כולה חיים.

מה? לא.

זה לא זה לא זה לא. זה בן אדם וזה חיים. אבל אם הוא לא בטוח בעצמו והוא מתכוון להמשיך ככה במרה שחורה ובנסיונות להסביר לעצמו מה הוא רוצה בעולם הזה ובחשיבה עמוקה, אז אולי עדיף באמת שזה יהיה רק חיים ורק בן אדם. קיבלנו מתנה, ואיך אנחנו מנצלים אותה. עד שנגיע לסוף, לא נסיים לחשוב ולא נתחיל לעשות.

אני לא מצליחה להסביר את עצמי, כי יש פה כל כך הרבה רעש ואני לא מצליחה לחשוב.

אלוהים אדירים.

לצאת למסע בספינת עץ, לעמוד על החרטום ולהשען על המעקה, להביט לאופק, בנקודה שהמים והשמיים מתחברים ואז לקפוץ למטה, להתהפך ולהפוך לבת-ים.

שיער מתנופף, כמו אדים באוויר, ובטן חשופה והנה כבר אין רגליים- רק סנפיר. חלק, חלק מאד, מדי.

משאלה

אומץ

רצון

תעוזה

תהייה

שביל

אי ודאות

גבורה

אהבה

יציאה

חוזק

תרופה

אוף, די. בחייכם, תפסיקו להפיל את עצמכם. אין כזה דבר, אתם לא מבינים? זה רק אתם ומה שאתם מחליטים, והפחד לא מוביל לשום מקום אז אולי כדאי לעזוב אותו כבר.

יש בכם כל כך הרבה, ואני לא יודעת מה להגיד כבר. כל כך נמאס לי שחושבים שפחות, שלא מגיע. למה למישהו מגיע ולמישהו לא? זה לא הגיוני, זה לא נכון.

יד הגורל היא היד שלי, בסדר?

והשאר יבוא מעצמו.

Natasha Bedingfield - Unwritten

I am unwritten,
Can't read my mind
I'm undefined
I'm just beginning
The pen's in my hand
Ending unplanned

Staring at the blank page before you
Open up the dirty window
Let the sun illuminate the words
That you could not find
Reaching for something in the distance
So close you can almost taste it
Release your inhibitions

Feel the rain on your skin
No one else can feel it for you
Only you can let it in
No one else, no one else
Can speak the words on your lips
Drench yourself in words unspoken
Live your life with arms wide open
Today is where your book begins
The rest is still unwritten, yeah

Oh, oh

I break tradition
Sometimes my tries
Are outside the lines, oh yeah yeah
We've been conditioned
To not make mistakes
But I can't live that way oh, oh

Staring at the blank page before you
Open up the dirty window
Let the sun illuminate the words
That you could not find
Reaching for something in the distance
So close you can almost taste it
Release your inhibitions

Feel the rain on your skin
No one else can feel it for you
Only you can let it in
No one else, no one else
Can speak the words on your lips
drench yourself in words unspoken
Live your life with arms wide open
Today is where your book begins

Feel the rain on your skin
No one else can feel it for you
Only you can let it in
No one else, no one else
Can speak the words on your lips
Drench yourself in words unspoken
Live you life with arms wide open
Today is where your book begins
The rest is still unwritten


Staring at the blank page before you
Open up the dirty window
Let the sun illuminate the words
That you could not find
Reaching for something in the distance
So close you can almost taste it
Release your inhibitions

Feel the rain on your skin
No one else can feel it for you
Only you can let it in
No one else, no one else
Can speak the words on your lips
Drench yourself in words unspoken
Live you life with arms wide open
Today is where your book begins

Feel the rain on your skin
No one else can feel it for you
Only you can let it in
No one else, no one else
Can speak the words on your lips
Drench yourself in words unspoken
Live you life with arms wide open
Today is where your book begins
The rest is still unwritten

The rest is still unwritten

The rest is still unwritten

חוזר על עצמו, כן. ככה זה חזק. לפתוח את הפה ולהרוות את הצמא בעזרתו, לקפוץ בשלולוית. זה הרבה יותר קל מלנסות להתחמק ממנו עם מטריות מתעקמות. הוא טבעי ונהדר ואי אפשר להמנע ממנו. למה לא לקבל אותו כמו שהוא, ולהינות ממנו?  

קרן.

נ.ב- ולא כולם חייבים לדעת, אבל כדאי שהם ירגישו.

אני לא ממש יודעת מה כמו תוכי. פשוט, זה עלה לי לראש. חיקויים.

מה אני מחקה?

אני מחקה משהו אחר, אני מחקה מישהי אחרת. אני לא יודעת למה, אני גם לא יודעת כמה. אני מודעת לעצמי, אני דווקא עושה מה שאני רוצה, מה שאני אוהבת ואני לא חושבת שזה כל כך שונה. הלוואי והיינו עושים את זה יותר, עושים מה שאנחנו רוצים.

אני מרגישה כאילו אנחנו צועדים לתוך עתיד מוזר ולא נעים. בקצב אחיד, בלי לגרור את הרגליים או להשאיר עקיבות על האדמה. היינו ועברנו, ועכשיו יבואו אחרים, אותו הדבר.

אני לא רוצה.

אני רוצה שכשאני הולכת ברחוב ומתיישבת על ספסל, יישאר בו משהו ממני. אני יודעת שזה לא אפשרי, ומצד שני יש אפילו קסם מוזר בזה. אנחנו כל כך... חולפים. אנחנו פסיק, גרגר חול אחד בתוך הנצח. זה מפחיד ונפלא. אני יכולה לעשות מה שבא לי, וסביר להניח שאף אחד לא ידע. אבל הרבה אנשים כן ידעו בכל זאת. ואולי, זה בעצם לא הרבה. מי יודע כמה זה הרבה, למה זה משנה, ולמי.  

"אני כותבת טרגדיה בסימני פיסוק בלבד, אשמיע לך?"

חיקויים- חיכויים.

אני מחכה. למה אני מחכה?

אני מחכה לך, שתשים לב. אבל אולי שמת לב. שמת לב?

איך אני יכולה לדעת. מה תעשה אם תדע? אז אולי שווה להגיד לך כבר, לגמור עם זה ולהתחיל משהו חדש ואולי איתך. אולי כדאי לחקות מישהי שיודעת מה היא עושה ופשוט להעז, לעשות, לחקות מישהי שיודעת לעשות- אבל את מה שאני רוצה. אז זה בעצם לא לחקות, זה להיות, אבל במלוא המובן של המילה.

כשאני חושבת על כל הדברים שאני יכולה לעשות יש לי סחרחורת, אני כמעט מקבלת בחילה. כל כך הרבה אפשרויות, מטרות, חיים. אני מחפשת שותף לחלום גדול.

לא רוצה להיות נורמלית. לא רוצה, אני מפחדת מזה. להיות עכשיו כמו כולם ולגדול וישר להתחיל במירוץ להתחתן ולהוליד ילדים ולהזדקן בעיר גדולה מלאה בעשן של מכוניות יקרות או יד שנייה של אנשים שמנסים. מנסים בכל הכח להמשיך ולחיות על רמה. אני לא רוצה את המירוץ הזה, בעולם ממוסחר. כבר אין כל כך אנשים כשמסתכלים מלמעלה, יש נמלים. אם הייתי יכולה, אולי הייתי גם אני משתעשעת מלמחוץ אותם, אבל אני לא מסוגלת. זה משתק אותי, לראות את היכולת של בני האדם להפסיק ככה חיים. מי אני, באמת מי אני, שאפסיק משהו שיש בעולם הזה? נמלה, בסדר, רק נמלה. מה זה רק נמלה? זאת נמלה. היא קטנה, היא חסרת כל משמעות בשבילי. אני לא יודעת מה היא באמת, אף פעם לא הייתי נמלה. מי החליט שהיא לא חיה חברתית, שהיא לא מודעת ושהיא פועלת מתוך אינסטינקטים. לכלב יש רגשות, למה שלחיה אחרת לא יהיו? כי היא קטנה? איפה הרגשות, במוח? יכול להיות שיש נשמה שמסתובבת, והיא קטנה כל כך עד שאי אפשר לראות אותה, והיא יכולה להתפצל למיליוני חתיכות בו-זמנית ולגרום לי להיות מה שאני. ואולי גם לנמלה. זה טיפשי.

לחיות להיות להרגיש להבין למחול לחמול לדעת לחשוב לדמיין לפנטז להאמין להעיז להנפיש להתמסר לאהוב עד טירוף חושים, עד אבדן הגיון. לאבד למצוא לחזור לשוב לרוץ לזחול לשבת להשאר לקוות לעשות לראות להווכח שאני כמעט כל-יכולה. לכשף להרדים להפנט לממש את עצמי. להתשעשע לשחק לשטות להשתטות לצחוק עד כאב בטן. לחשוק לשחוק לרצות לתת להביא ממני. להעביר להזרים להעיף לעוף לצנוח לדאות באוויר. לזכור לשכוח להיזכר להזכיר ולברוח לאן שלא ישפטו אותי.

Reflection- Mulan

Christina Aguilera

Look at me,
You may think you see
Who I really am,
But you'll never know me.

Everyday,
it's as if I play
A part.

Now I see,
If I wear a mask,
I can fool the world,
but I cannot fool my heart.

Chorus:

Who is that girl I see?
Staring straight,
Back at me.
When will my reflection show
Who I am inside?

I am now,
In a world
Where I have to hide in my heart,
and what I believe in.

But somehow,
I will show the world what's inside my heart,
And be loved for who I am.

Who is that girl I see,
staring straight
back at me?
Why is my reflection someone I don't know?

Must I pretend that I'm
someone else
for all time.
When will my reflection show,
who I am inside?

There's a heart that must be free
to fly
That burns with a need to know
the reason why

Why must we all conceal
What we think
How we feel?

Must there be
a secret me
I'm forced to hide
I won't pretend that I'm
someone else
for all time.

When will my reflection show
who I am inside?

When will my reflection show
who I am inside?

אני לא מתלוננת, אני מביעה משאלה. כמה זמן לא נפל לי ריס.

קרן.

יש כל כך הררבה דברים שרציתי לכתוב. המון מחשבות מתרוצצות, צצות, מופיעות לרגע ושבות להיעלם והן בתוכי או אני בתוכן. יום אחד אני אכתוב את כולן, אני אעשה לי מזכרת מכל מה שעבר לי בראש.

סמינר לא יכול להיות הרבה דברים. הוא יכול להיות חופר ויכול להיות שכונה. זה היה שכונה, ונראה מי יתווכח איתי. כל כך נהניתי. בא לי לשיר ולרקוד, בא לי שוב לשבת שם ולהיות עם כולם ואיתך.

מוזר, זה בכלל לא מה שרציתי לכתוב. ואולי כן. רציתי לתעד את המצב רוח הטוב הזה, בגללך, אבל יצא לי תיעוד של המצב רוח וזהו. אז שיהיה.

אבל הוא בגללך, עדיין.

חושך הוא היעדר אור, קור הוא היעדר חום. בלי המושגים הטובים, הרעים לא יכוליל להתקיים, אבל הטובים בהחלט יכולים להתקיים בלי הרעים וזה נחמד. לא שאני לא אוהבת חושך, אני יכולה לראות איתו את הכוכבים; ולא שאני לא אוהבת קור, אני יכולה להתכרבל בו. כרבולים כרבולים בשקי שינה חמים וספות זוגיות.

קארפה דיים,

Sieze the Day.

אלוהים, איזה יופי.

יום אחד יהיה לי אומץ לעמוד מולך באמת, לא להתבייש בדבר היפה הזה שאני מרגישה אליך ולצעוק עד השמיים, שכל הנשמות ישמעו.

Do You Feel Like Wearing a Mask

 

 

על קו הזינוק

ביצוע: גידי גוב
מילים ולחן: מיכה שטרית