לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פונקציה לא מתאימה


"אשרי האוהב פרח אחד ויחיד."

כינוי:  keren

בת: 34

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2007    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2007

אוי.


אני מבולבלת. ממש, ממש מבולבלת. אני מתה לכתוב כבר כמה ימים, ובכל פפעם מתחמקת, אבל אין אנשים בבית וזה נראה זמן טוב.

 


 

נשף נוסף, תלכי אליו. ללכת? בטח ללכת. אבל אין לך עם מי. אז תהיי אמיצה יותר ותזמיני אותו. להזמין? בטח להזמין. אז הזמנתי.

 

הוא הסכים, הוא הסכים.

 

ורק שמלה. תמצאי? בטח תמצאי. כבר מצאתי, ואפילו שתיים. אבל נדחה.

 


אוך, לא. אין לי כוח. אין לי משפטים יפים, אין לי משפטים אמיתיים עכשיו. אולי בלילה, אז אני מצליחה לכתוב את המחשבות שלי. כשאני עייפה, ולא מצליחה להבחין ביניהן.

 


"יבשההההה!"

יבשה. צוקים משוננים וקשים לטיפוס, חוף צר, אבל יבש. ומסביבה כל כך הרבה מים. אוקיינוס שמחביא כל כך הרבה דברים שלא תדע לעולם. ולאורך כל המסע יכלה רק לחלום על הרגע שתדרוך בפעם הראשונה על אדמה מוצקה, יציבה, שתוכל ללכת עליה מבלי לאבד את שיווי משקלה וליפול על הסיפון הקשה.

היא מתקרבת, היא מתקרבת. נעזרה במפות, במשקפות, בסיגליות ובתעוזה, לא הפסיקה לחלום את עצמה בתוך המים, שוחה לצד הסירה. כבר הצליחה להרגיש איך שתי הרגליים הופכות לסנפיר אחד, חזק וגמיש, שחותר במים וחוצה אותם, מפנה מקום. נוכח.

והייתה נוכחת. הנה, הניפה דגל ועל קצה הצוק הגבוה מכולם הונף דגל בתגובה. מצפים לה שם, מחכים לה. היא תגיע עוד מעט, היא מנפנפת בדגל. מבטיחה, מבטיחה שאגיע. יום-יומיים, לכל היותר. אולי שלושה, אבל זהו. כי אינה יכולה להמתין עוד, והיא מצפה דרוכה ומוכנה לכל. בכל הכוח היא מפעילה את ההגאים, שולטת בכיוון ומנסה להטות את הספינה אל המקום הנוח ביותר בקו החוף.

 

משהו אומר לה, שמכאן זה בסדר.

 


Somewhere Only We Know - Keane


I walked across an empty land
I knew the pathway like the back of my hand
I felt the earth beneath my feet
Sat by the river and it made me complete

Oh simple thing where have you gone
I'm getting old and I need something to rely on
So tell me when you're gonna let me in
I'm getting tired and I need somewhere to begin

I came across a fallen tree
I felt the branches of it looking at me
Is this the place we used to love?
Is this the place that I've been dreaming of?


Oh simple thing where have you gone
I'm getting old and I need something to rely on
So tell me when you're gonna let me in
I'm getting tired and I need somewhere to begin

So if you have a minute why don't we go
Talk about it somewhere only we know?
This could be the end of everything
So why don't we go
Somewhere only we know?


Oh simple thing where have you gone
I'm getting old and I need something to rely on
So tell me when you're gonna let me in
I'm getting tired and I need somewhere to begin

So if you have a minute why don't we go
Talk about it somewhere only we know?
This could be the end of everything
So why don't we go
So why don't we go

This could be the end of everything
So why don't we go
Somewhere only we know?

 


 

קרן.

נכתב על ידי keren , 22/11/2007 18:17  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ארבע לפנות בוקר, אני לא נרדמת


ובעצם, לא כל כך מנסה לישון. היה לי לילה טוב. בחיים לא חשבתי שהוא יהיה כזה. אין לי איך להסביר, אז אני אכתוב מילים, כי ככה.

 

כוכבים, המון.

ואתה

וגיטרה

ושירים

וקולות

וצבעים וריחות

ומבטים

ואש

וחברים

ואושר

 

ומעט אומץ, בסוף.

(אבל אחרי מה שחשבתי בפעם הקודמת, זה טוב)

 


 

   כשהייתה קטנה, הדבר שהכי אהבה לעשות היה להסתובב במקום. הייתה מפנה מבטה בכל פעם לכיוון אחר, מניפה ידיה לצדדים או משלבת על חזה, משנה מהירויות. מסתובבת ומנסה לעוף, מדמיינת שהנה, עוד רגע אחד קט ויצמחו לה כנפיים.

   אחר כך, כשהייתה מסוחררת ולא הצליחה לייצב עצמה על שתי רגליה, הייתה מתמסרת לכוח הכבידה, ונותנת לגופה לנוח. משתרעת על הגב, פורשת איברים, עוצמת עיניים. והייתה יכולה להשבע שחשה בסיבוב הכדור.

 

   כוכב חמה, נגה. יופי בלתי יתואר.

 

 

שוב
חווה אלברשטיין ואריק סיני
מילים: דפנה עבר הדני
לחן: שמוליק קראוס

חזרת פתאום,
הנה אתה בבית.
תן לי רק דקה לנשום
באת לי
כל כך, כל כך פתאום.

היה לי קשה,
אני לא מתלוננת
כי אני יודעת ש...
גם לך היה ודאי לא קל.

אם, אם רק,
ורק אם תרצה,
נמשיך פה גם מחר
לא נתנצל

תראה כעת זה לא חשוב
תן לי דקה להתרגל אליך שוב...

חזרתי פתאום,
הנה, אני בבית.
תני לי רק דקה לנשום,
באתי לך כל כך, כל כך פתאום!

היה לך קשה,
ואת לא מתלוננת,
את הרי יודעת ש...
שגם לי היה ודאי לא קל.

אם, אם רק,
ורק אם נרצה,
נהיה פה גם מחר
לא נתנצל - כעת זה לא נראה חשוב
תני לי דקה להתרגל אלייך שוב...
שוב...

חזרת פתאום הנה אתה בבית
תן לי להביט בך
בין עיניך צצו שני קמטים.

אדליק ת'תנור
תראי יהיה בסדר
בואי, לא נדבר עכשיו
עוד יבוא הזמן להסברים.

אם, אם רק
ורק אם נרצה
נמשיך פה גם מחר
לא נתנצל
כעת זה לא נראה חשוב
תן לי דקה להתרגל אלייך שוב

 

 

קרן.

 

כל זה ונשימה.


 

נכתב על ידי keren , 14/11/2007 04:02  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מגשימה.


   איך זה שכוכב אחד לבד מעז, איך הוא מעז, למען השם. איך הוא מעז לנצוץ שם בשמיים, לקרוץ אליה ולהשאר במקומו, כאילו מאום לא עובר על ידו, שום כלום אינו פוגע בו. מעודה לא הרגישה כה קטנה כשעברה בשביל שבדרך. מעולם לא הסתכלה אל הכוכבים הזעירים, והרגישה פצפונת עדי כדי כך, שחשבה שתוכל להעלם ולא ירגישו. כוכב אחד, לבד. היא לא הייתה מעיזה, והיא, בעצם, לא לבד.

   לא, זה נכון. היא לא לבד, יש לה הסיגליות, והשולחן, הקומקום ותקתוק השעון והמים המרווים ומילים. לעיתים הייתה עורכת רשימות של המילים האהובות עליה, סתם כך. רושמת אותן, מחייכת לעצמה, מתענגת על הקווים הדקים שגורמים לה להרגיש כה מסופקת. הנה כך, היא חושבת, כך מוצאים קצת אושר.

   היום הייתה אמיצה. אומץ, כמה היא אוהבת את המילה הזו, כמה היא מחבבת את התחושה שמתפזרת בגופה אחרי שהעיזה. חום וקור, צמרמורת ממש, וכל היופי שראתה אי פעם עולה נגד עיניה: השושנים והחוחים, הכתלים והסודות שנלחשו על אוזן, השביל והדרך המנצנצים באור השמש, רטובים מטל; או עצי התפוזים בשעת טרום השקיעה, כשהכל נצבע זהב ונראה מטושטש וחולמני. זו הייתה השעה שהכי אהבה, אם יותר לה להגיד.

   בשעה שישבה לצידו הרגישה את הלב פועם, והשתדלה בכל הכוח להתרכז. לעקוב, ליהנות, לא לצחוק יתר על המידה, לא להניח לגופה להתפזר. לחץ שכזה, כל כך משונה. לא הצליחה להחליט אם הוא מוצא חן בעיניה, או שהוא טורדני ומיותר. וכל הזמן היא חושבת, שוב ושוב אותו הדבר. כבר נמאסה על עצמה, לפעמים. היא לא מהרהרת בשום דבר אחר, כל היום היא עסוקה בו, שמציק לה ולא מניח למחשבותיה ולמשאלות ליבה. מאז שנכנס הוא מסרב לצאת, ולו לרגע.

   ראו, ראו! ראשה מונח עליו. איך הגיעה לכתפו, לא תדע לעולם, אך היא לא תנסה לפענח. העניין מורכב מדי עבורה. לפני רגע התחבטה והתלבטה וחששה ונמנעה, והנה פתאום- וזה נמשך. לא השגיחה ברגע המפנה, ברגע שבו האומץ החבוי בה החליט לחשוף עצמו ולהתגלות. מה אכפת לה מה חשב הוא באותה שנייה? היא את זה עשתה.

   לא חשוב מה שהיה קודם, לא חשוב מה שקורה עכשיו, כשהוא איתם. כוכב אחד מעז והיא איתו. ואם יקרה לה נס, והיא תראה כוכב נופל, אולי תספיק לבקש משאלה, שתגיע למקום שאליו מגיעות משאלות שעתידות להתגשם.

 

כמעט שכחה את הגשם! הגשם, והמחשבות על כרבולים.

 

When You Wish Upon A Star
Louis Armstrong

When you wish upon a star
Makes no difference who you are
Anything your heart desires
Will come to you

If your heart is in your dreams
No request is to extreme
When you wish upon a star
As dreamers do

Fate is kind
She brings to those who love
As sweet fullfillment of their secret drowns
Like a boat out of the blue
Fate steps in and see's you through

Moma when you wished upon a star
Your dreams come true

Fate is kind
She brings to those who love
As sweet fullfillment of their secret drowns
Like a boat out of the blue
Fate steps in and see's you through

Baby when you wish upon a star
Your dreams come true
When you wished upon a star
Makes no difference who you are
Your dreams come true

 

איך זה שכחה שיש בה את מה שדרוש בשביל להיות מלכה. קדימה, היא אומרת. להגשים.

 



 

קרן.

   

נכתב על ידי keren , 11/11/2007 03:01  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

6,093
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , משוגעים , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לkeren אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על keren ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)