אני חושב שהרבה מתחיל להסתדר,
זה כאילו הייתי צריך את העניין הזה של חופש שמתקרב בשביל קצת לנוח,
לראות את האנשים שאני כל כך אוהב בשביל פשוט לחייך, וכמובן, לעבור את הטסט הזה...
טסט שני לעבור אוחח אני כל כך שמח שזה נגמר...
אני מקווה שזה ימשיך בדרך הזו...
וכבר שכחתי איך נראים אותם הימים השמחים,
ציוץ ציפורים, מלווים בשמיים כחולים,
ואיך שנתתי להרגשה הזו לברוח, ולא הצלחתי לתפוס אותה בשתי ידיי,
הסתכלתי אל תוך תוכי, זעקתי שאני צריך עזרה,
נזכרתי וחלמתי על דברים שהיו בערב,
דברים יפים, כמו אהבה, שמחה, חיוכים...
ואיך שנתתי להרגשה הזו לברוח ולא הצלחתי לתפוס אותה בשתיי ידיי,
אך לרגע לא סגרתי את הלב, את האפשרות לשונה ולאחר,
צועד בשביל ללא מוצא,
דרך לא דרך, אמשיך לחפש, פנייה לא נכונה, נפילה לצורך עליה.