רוצה סוכריה ילדה?

טוב, אז מה היה לנו? גדנע, קור,גשם,בלאגנים, כמה אנשים מתו בבית קשת והרבה פוסטים לא מובנים של ג'ינקס =] בערך כרגיל =]

תזמון מושלם לקרוא לי לאכול. אבל אני לא אומרת לא לאוכל.. אז תיכף אני אמשיך =]

חזרתי, איפה הייתי?

גדנע.

היה מאד נחמד חוץ מהרגעים שהיה לא נחמד בכלל.

בהתחלה נורא נורא הפחיד אותי שאני לא אסתדר בקבוצה, אבל לאט לאט התיידדתי עם הבנות ונקשרנו אחת לשנייה והיה מאד נחמד =].

מה שעוד הפחיד אותי זה הזמנים. כשיחלקו אותנו לקבוצות הייתי אמורה להביא את התיק באיזה 20 שניות ולא רק שבקושי הצלחתי לסחוב אותו הוא גם היה קבור בין עשרות תיקים של בנות אחרות, אז איחרתי להקצבת זמנים הראשונה, ונשברה לי ציפורן וכל הבשר היה בחוץ, וזה היה ממש כואב.

כל היום הראשון היה הזוי לגמרי, לעלות על מדים, לעשות תורנות מטבח, לשטוף המון כלים, ללכת לישון מוקדם, ולקום כשיש חושך בחוץ.

כל הזמן לעמוד בזמנים, לא מתאים לי בכלל, אני שכל הזמן מאחרת את ההסעה.. אבל למדתי ולאט לאט התחלתי להתרגל למסדרים, לחתים, למפקדת שלי שהייתה מאד חמודה וכל הזמן הרשתה לנו לשים ידיים במעילים ולא מאחוריי הגב כי היה קר, כל הזמן ניסינו לנחש איך קוראים לה, ולא יודעת למה אבל היא נורא הזכירה לי את שיי מהשכבה, ונורא חיכינו להכיר אותה ביום האחרון, וביום השלישי או הרביעי גילינו שקוראים לה איבי =]

כל יום הייתה לי פציעה אחרת, קראתי לזה הפתיעה היומית. אפילו קרעתי את המדים של צהל פעם אחת שעפתי על הכביש תוך כדי ריצה.

ובבוחן פלוגה איכשהו עשיתי לעצמי שפשוף קטלני ביד שזחלתי על החול, בבוחן פלוגה הזה כלכך השקעתי ונתתי מעצמי וצעקתי ובאמת עשיתי מה שיכולתי וכולם, לא רק אני. זה כבר היה ביום הרביעי ורצינו לשמח את המפקדת כי ממש אהבנו אותה, ובסוף צוות 4 (הצוות של שירי) זכו ודי התאכזבנו, אבל המפקדת שלנו אמרה שהיינו טובים =].

מממ הצוות שלי היו: מרגריטה, שקד, נעמה, שניר,ג'ניפר, מעיין, לילך, מוריה (מכפר תבור), אור מרנץ, טליה, ענת, שיר בר (שעזבה ביום ה3 נראה לי כי קרובה שלה נפטרה), נופר קמחי (שעזבה הביתה וחזרה למחרת עם אוכל טעים =] ) ופינקי.

השיעורים ברובם היו משעממים, השיעור של שבויים ונעדרים היה מאד מעניין וגם השיעור על אנטבה, שירי ישבה לידי וכל השיעור הייתה במצב כפית (וזה עוד היה שיעור עם המ"מ) וראינו סרט על מבצע אנטבה ובקטע שהחוטפים השתלטו על המטוס נכנסו מפקדים עם כובעי גרב והתחילו לצעוק דברים.. שירי נורא נבהלה ובכלל מלא בנות שם צרחו ואני פשוט ראיתי את זה ונקרעתי מצחוק.. אחר כך בהכרת מפקדים המפקדת סיפרה לנו שהם עשו את זה פעם ראשונה ושהם יצאו אחר כך הם כלכך צחקו.. ושהם הולכים לעשות את זה כל פעם מעכשיו =].

המטווח היה נחמד, די מלחיץ, כי היינו בסוף המחלקה ורק 3 בנות טווחו איתי ובכלל לא הייתי מפוקסת, לא כיוונתי כמו שצריך ובכל זאת פגעתי בדף פעמיים, אז אני מתארת לעצמי שאם הייתי מכוונת כמו שצריך הייתי פוגעת יותר, היה קטע מצחיק שלא שמענו שאמרו לנואש" אז הרס"פ היה צריך לצעוק "אש! מחבלים באים עליכם! תירו!" חחח אחרכך נלחצתי קצת שלא מצאתי את הפלאפון.. ואז מצאתי אותו והכל היה בסדר.. וחוצמזה אני ממש גאה בעמצי שלמדתי לירות באמ 16.. היה ממש כיף ומעניין ללמוד על הנשק עצמו.

אחר כך שוב נלחצתי שפינקי אמרה לי שהיא נמשכת למפקדת.. ואחר כך שוב נלחצתי ששירי אמרה לי שהיא נמשכת למפקדתשלה.. קיצר, מלחיצ.

ממ מה עוד? באוכל היה סביר, אני די רגילה לזה מכל שנותיי בחדר אוכל של הקיבוץ, למרות שפה האוכל היה קצת יותר נורמלי.. אבל זה היה סביר עד אכיל.