חרא חודש, פשוט חרא חרא של חודש.
מי שנמצא מספיק קרוב אלי בטח כבר הספיק לשמוע אותי מתלוננת כמה וכמה פעמים על כמה שהחודש הזה,מסריח, מגעיל ואני מתה שהוא יגמר.
אלוהים, במקום ללכת לטובתי ולהעביר את הזמן מהר, החליט שזה חודש "בואו נגרום סבל לאדוה", אז שעות, שניות אפילו, עוברות לי כמו נצח.
הביאו לי מערכת שעות חדשה היום, נכונה ל20.1, וזה הנקודת אור היחידה בערך. התבטל יום חמישי!!!
חוצמזה יש לי המון שעות חלון (שינוצלו להשלים פער של חודשיים באומנות) 6 שעות שבועיות של תנ"ך, כלומר, כל יום במערכת תנ"ך, ואיןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן אנגלית יותר..
הבוחנת באנגלית בבגרות דפקה אותי ואת אורי מסתבר, 90 בבגרות ו95 סופי. חרא חרא חרא. ג'ודי חזרה והבהירה שהיא יודעת שהבוחנת קרעה אותנו אבל שזה לא נורא כי בשיקלול זה הופך להיות עשיריות האחוזים. אבל לא אכפת לי. שונאת שדופקים אותי.
ו......קיבלתי 96 במתמט, שזה בדיוק כפול 2 מהמבחן הקודם-48:-P אפילו עשיתי שם תרגיל שלא לצורך, סתומה.
הקדימו תבגרות בספורט, והיא ב22 לינואר זתומרת, נכשל. אפילו מגן נכשל אויל יהיה לי, יש חשש מאד מאד גדול שלא תהיה לי תעודת בגרות, וזה רציני הפעם.
צריכה לדבר עם מורן לראות אם יש אפשרות למועד ב' בקיץ או משו..
ונמאס לי שאני בכיינית כלכך. יש אנשים במצב כלכך הרבה יותר גרוע ואני בוכה על הדברים המזדיינים האלה. בוכה ובדרך פוגעת באנשים, יופי של דרך חיים.
הסדר יום הנורא יפה שלי להיום הוא בצפר-עבודה-ריצה (לבגרות)-חרישה לספרות-כפיפות בטן (בגרות)-לישון.
איזה חיים טובים אה?:-P
אין פה תיעוד על הארוחת ערב משפחתית של יאיר עם ההורים שלי, או שזה היה חצי שנה, או שסיון ואיתמר ממש עודמעט חצי שנה, או שאני רוצה ללכת להופעה של עברי ביומשישי ה13 שזה מטריד מאד.
יום מגעיל שיהיה.
אדוה
ועכשיו שמתי לב שזה הפוסט ה101, אז אין אני ופרנקע פספסנו את חגיגות הפוסט ה100. פשוט עצוף!