רוצה סוכריה ילדה?

עובר לי הזמן.

עוד מעט הולכת לישון.

רוצה לספר(למי?) מה עובר עלי.

נסגרה סופית הטיסה לשבדיה. 14 ליוני, שי כבר הזמין את הכרטיסים בKLM.

אני מפחדת מהחששות שלו, ואני יודעת שקשה לו, אבל אני יודעת שאני חייבת להתחיל לנצל הזדמנויות ולהגיד כן למה שמציעים לי, אסור לי לותר.

אז כן, אני טסה עם שחף, אבל עם עוד 8 אנשים אחרים, אני טסה לראות עולם,להיפגש עם פלשתינים ממחנות פליטים, לא להיות עם שחף.

זימון לניהול כוח אדם(מאבחנת פסיכוטכנית וכו') ב20.3.

זה יוצא ביום של הדד ליין לעבודת גמר. פחחח. כאילו שאני אספיק בכל מקרה.

אם אני עוברת את המיון הזה לא ישלחו לי זימונים יותר. זה אומר ביי ביי חיל אויר. פשוט לא יודעת מה לעשות. עצוב לי, כי יש לי נתונים שמספיקים לטיס!! ולהיות כזה דבר? פחע.

מוצאת את עצמי יותר ויותר תלויה ומתקרבת לבנים, מתרחקת מבנות. אני לא יודעת למה, אם זאת התקופה, אולי השתניתי, פשוט לא ברור לי.

פתאום כל מה שקורה לי, הרגשות שלי, הדברים הכי של בנות כמו מחזור, אני מספרת אותם לבנים ולא לבנות. מוזר לי כל כך המצב הזה. מצד אחד נחמד שיש לי הרבה ידידים שאוהבים אותי ואכפת להם, מצד שני זה פוגע ביאיר, וגם פוגע בחברויות שלי עם בנות שיש לי כל כך הרבה פחות זמן להקדיש להן. באמת לא יודעת מה לעשות עם זה.

התחלתי להתקרב לצוף, סוף סוף ידיד שאני יכולה לספר לו הכל, אבל זמין. מרחק 5 דקות הליכה, בלי לשפוט אותי, בלי להגיד לי מה לעשות, רק להקשיב.

כל כך משתנה.

אדוה