רוצה סוכריה ילדה?

מכיוון שאני אף פעם לא יודעת מי קורא(וכאילו לא קורא) פה, אין לכם שום זכות להיעלב אם אני לא כותבת לכם כלום.

בוזי שלי- מצטערת על העיכוב. על השנה וחצי שאנחנו מכירים ולא רואים אחד את השני. על הסינונים של הטלפון כשלא בא לי להמציא לך שוב תירוץ למה אנחנו לא מתראים. על ה"גמני" אחרי ה"אני אוהב אותך", והתקווה שניפצתי לא פעם.

על כמה שלפעמים אני עיוורת ולא רואה כמה מקסים אתה.

נופי-יפה שלי. סליחה על השיחות הקצרות שלנו, כשאין לי סבלנות לשמוע הכל. על זה שעכשיו אני איתו, למרות מה שהיה איתו פעם..

תודה על החופשות המרעננות, השטיפת עינים בברזילאים כל פעם שבאים לחצרים. התחושה של משפחה קרובה ותומכת, והמתנות שהכי קולעות בול, יותר מכל אחד אחר=)

צוף-סליחה על השנה שלנו. על העיוורון על מה שהיה בהתחלה,ועל איך שנגמר בסוף.אני יודעת שזה באשמת שנינו, אבל אני לא מתחרטת על שום דבר.זוכר את הטיול שלנו מסביב לקיבוץ לפני שעזבת? את העגיל שאיבדתי ליד המגרש? הספסל הזה תמיד יישאר פה, גם אם בית קשת תינטש לנצח.

אני עדיין מחכה לשיר שהבטחת לי, מנסה להבין מה קורה איתך, בא ונעלם, סוג של רוח.

מחכה עדיין לשיחה שתסביר את הכל.. מוכן?

יאיר ושיריש-יקרים שלי, אני אוהבת אתכם. אז למה הייתם צריכים להסתיר? חשבתי שדווקא אתם אמורים להכיר אותי קצת יותר מאנשים אחרים. למה לחכות עד שיהיה לי חבר? דווקא בגלל החברות צריך לבטוח, להיות כנים ולספר, חבל על התקופה הזאת כי היא הייתה לא נחוצה, ודי מטומטמת סך הכל..

אני כל כך שמחה שטוב לכם ביחד, עוד חלק מהחבורה שמצא את האחד שלו, מי שעושה לו טוב=)

שחף-עדיין לא מבינה מה חשבת לעצמך.מה אתה חושב כרגע. רוצה לספר לך כמה אני מרחמת עליך מצד אחד, וכמה מצד שני כל מילה ומילה שלך,כל מעשה טיפשי גדול וקטן השפיע והביא אותך למצב שבו אתה נמצא היום, וזה הכל באשמתך והכל תלוי בך. מצטערת שלא יכולתי לעזור, אבל באמת שעדיף שלא יהיה בינינו קשר, אני לא רוצה להירקב בכלא על רצח.

צ'וצ'י-אני כל פעם מחדש חושבת כמה זה מדהים שאני מכירה אותך כבר 4 שנים ורק עכשיו התקרבנו באמת.

עוד בפעם הראשונה שראיתי אותך, כשעוד הייתי עם פביאן חשבתי כמה אתה מתאים לי, הרבה יותר ממנו.

לראות אותך הולך בקיבוץ שזוף בלי חולצה היה עושה לי את היוםׁ(ולא רק לי..) וכל הזמן כשעבדתי במרכולית התפללתי שאולי היום תחזור מוקדם מהפנימיה ותבוא עם ההורים שלך לקניות.

תודה על התעוזה שלך באותו לילה,אפילו שהאורות היו כבויים, כי מי יודע מה היה קורה..

ואיזה רגע מדהים באוטובוס חזרה הביתה, אחת השינות המתוקות ביותר, במיוחד על הכתף שלך..

מספיק לעכשיו, יותר מדי דעות ללילה אחד.

אולי נמשיך מחר, אולי לא.

עריכה- מזל טוב לבלוג שלי, שמלווה אותי כבר שנתיים בכבוד ובראש מורם, דרך הרבה יותר מדי בנים,שמחות,התקפי זעם ואהבה אינסופית.