רוצה סוכריה ילדה?

זה אנוכיות בעצם? אני חושבת שכן.

מצד אחד כל כך גאה בו שהיה ועדיין לוחם, ושנהנה מזה יותר מכל דבר אחר, ובעצם גם סובל מהתפקיד שקיבל אחרי ההורדת פרופיל.

מצד שני מבינה אותו שרוצה לעזור לבית,למשפחה, לעבוד.

מצד שלישי גאה בזה שאני אומרת שחבר שלי לוחם, שיש להם תרח"ט ברמה"ג ושאחר כך הם יתפסו קו בגבול, אולי יהיה בהר דב.

מצד רביעי מפחדת מהגבול הכל כך חם הזה, כל כך הרבה אירועים והתראות, יותר מדי הרוגים מהגדוד שלו במלחמת לבנון השנייה.

אני אנוכית? ברור לי.איזו אנוכיות זו?

וכל כך שמחה על כל דקה איתו, מנסה לגנוב עוד שנייה בכל לילה, לעשות כל דבר, רק שזה יהיה איתו ביחד.

תהיה בעיה של מגורים בקרוב, הצעתי לו לעבור איתי לחדר, נראה.

נראה לי כל כך מדהים להתעורר לידו כל בוקר,לקבל את החיבוק החם והמעודד הזה כשאתה מתאבל על עוד שבוע של צבא שעומד בפתח.

אבל אני מרגישה שאני גונבת לו את הפרטיות, חלק שהוא לא שלי ואין לי שום זכות עליו.

מפתחת אובססיה לגדוד שלו, למסלול שלו, לכל דבר שקשור אליו.

נרשמתי לתגלית גם, אחרי שהוא היה,ונהנה,והמליץ.

טוב נו, די לשקר לעצמך.זה הרי השאיפה שלי. עוד משלחת אחת. עוד משהו לרזומה. רוצה ללמוד יחסים בינלאומיים ושפות באוניברסיטה העברית. רוצה להתקבל לקורס צוערים. רוצה להיות שגרירה. רוצה ,רוצה, רוצה.

דבר אחרון. מזלטוב לי.

אני לא מראיינת!!

הידד למדור הפסיכוטכני בתל השומר שהחליט שאולי אם אין לי מוטיבציה יש בזה משהו, ועדיף שאני לא אראיין.

היו שלום מלש"בים חתיכים ומצטיינים, לא עוד שעות של בילוי איתכם בכוכון של מטר על מטר תוך כדי פלרטוט קל וכאב ראש, הכל בו זמנית.

היו שלום ראיונות סטאז'. כןכן, אתם. אנשים ששברו מפרקות,אפים,ידיים וצלעות. שגנבו,שסחרו בסמים והימרו.אלו שהריחו בקביעות דבק מגע,שאפו גז מזגנים,עבדו עם המאפיה הקווקזית באולגה.אחחח המרואיינים המדהימים שלי.

גם אתם,אלו שנאנסו או אנסו,אפילו שלא הייתי המראיינת שלכם, כולכם הייתם בניי.

אהבתי אתכם ושנאתי אותכם.

היו שלום!!