רוצה סוכריה ילדה?

מתוקף השעמום הנורא שפקד אותי בואכה פסח,דפדפתי בפוסטים ישנים של לפני שנה בערך.

מה השתנה הפסח הזה מהפסחים הקודמים?

הפסח הזה אני כבר פנויה שוב, אחרי מערכת יחסים של שנה וחודשיים, אחרי שתהחלתי לקחת גלולות וכבר הפסקתי.

מערכת יחסים שמבחינתי היתה גדולה מהחיים ומוצפת בהמון אהבה ואינטימיות.אחת שאני לא בטוחה שהתגברתי עליה לחלוטין אבל שאני יכולה להגיד בלב שלם שלמדתי ממנה כל כך הרבה ושהתבגרתי מאד.

הפסח הזה אני רחוקה חצי שנה מהשחרור שבא עלי (לטובה?לרעה?) והמחשבות על מה יהיה לא מפסיקות לתקוף אותי.

אני מוקפת כל יום ב20 בנות חכמות מאד ויוצאות דופן שכל אחת דוחפת אותי להשתפר ולהיות יוצאת מן הכלל, אבל אתם יודעים כמה זה קשה להיות טובה יותר מהטובות ביותר.

וכמובן שכולן חושבות על העתיד, מחשבות ממוצע בגרויות ומחכות לוואוצ'ר של הפסיכומטרי, מתכננות מה ללמוד ואיפה ואיך הן יעשו את זה.מכניסות ללחץ כל אדם בסביבתן בלי להרגיש,וממש לא באשמתן, כי מתוקף הסביבה האיכותית והמשכילה שלהן זה מה שדורשים מהן, וזה גם מה שאני דורשת מעצמי, גם אם לי אין אבא דוקטור לנוירו-פסיכולוגיה או ביולוג.

שתי האחיות שלי נשואות ובהריון, אחת עובדת במייקרוסופט והשניה במועצה להשכלה גבוהה.אחת עם תואר והשנייה בדרך.

וכל זה עוד נראה לי מעט. מי חינך אותי שיש לי ציפיות כל כך גבוהות מעצמי?

הציפיות הגדולות של מינימום תואר שני,בית ביישוב ולא בעיר, בעל ישראלי אולד סקול ולא המאצ'ו הישראלי החדש וקריירה שבאמת אבל באמת תעניין אותי.

אני ילדה קטנה בכל כך הרבה מובנים וכל כך מפחיד אותי לחשוב שכבר עכשיו בקרוב אני אצטרך להחליט החלטות כאלה גדולות.. רואה חברות שלי משתחררות, גוזרות את החוגר ויוצאות לעולם, ואני כמו פחדנית, חושבת אולי לחתום קבע, העיקר לא לצאת למקום הלא מוכר הזה, המקום שבו את מחליטה בשביל עצמך,שאין סום מסגרת מחייבת שכובלת אותך ואת יכולה לעשות מה שבראש שלך.

מקבלת אלפי ח"חים מהמון אנשים,הופכת אפילו לגו-טו-מן(וומן) של המפקדת,אבל זה לא מספיק לי,בקושי חיוך קטן של "אדוה מרוצה".

מרגישה שאני מבזבזת את הזמן שלי בחופשות ובסופ"שים,אולי גם ביומיות שלי, שנראות לי לפעמים כלכך סתמיות ולא תורמות.

חושבת מה היה אם הייתי עובדת בשטח, אולי אם אוכלוסיה אחרת שאני כל כך חושקת לעבוד איתה (קרביים כמובן). הייתי יותר מועילה?משנה חיים של אנשים?לא יודעת.

אני חושבת שאני לא מעכלת בכלל מה אני עושה כשאני קובעת לבנאדם צה"ר ושולחת אותו להיות בגיוס העשרה בחוות השומר, כשאני קובעת לעולה החדש סימול עברית נמוך ואולי הוא לא יגיע לקרבי אף פעם.

לא יודעת מה אני רוצה מחיי.

בינתיים אני רוצה אהבה חדשה,אולי גם תשוקה חדשה,תחביב חדש.

בינתיים שיהיה פסח שמח, ושיעבור בשלום.