משימה:

לבדוק עם עצמי למה אני מכניסה את עצמי לסרטים ועצבים, בגלל סרטים של אחרים. למה אכפת לי מה הם חושבים, ולמה אני משליכה את מה שאני חושבת על עצמי, על מה שהם חושבים עלי (או מה שאני חושבת שהם חושבים עלי... שני דברים מאוד רחוקים אחד מהשני...)

הרהורים:

כי אמא תמיד אמרה שצריכים לחבב אותי כי עברה כבר התקופה שאין לי חברים, ויש לי המון, אז אלה שיש לי לא צריכים לכעוס עליי. כי מצד אחד אני לא חייבת להם דין וחשבון ומצד שני אני כן כי אחרת "אבוי, מה הם יחשבו עליי?" כי יודעת שיש שחושבים עליי בתור שרמוטה מזדיינת ויודעת שלפעמים אני כזו אבל לא ממש אכפת לי להיות כזו כי אני נהנית, סה"כ.

כי יודעת איפשהו מאיפה באים חלק מהסרטים של מישהו, וזה מרגיז אותי לאו דוקא כי הסיבות לא נכונות, אלא כי הן יכלו להיות נכונות אם הייתי רוצה. כי יודעת שחלק מהסרטים שלו נובעים מדברים אמיתיים שאמרתי לו (על נסיך).

כי לפעמים לא אוהבת את עצמי, אז איך יכול להיות שאחרים יאהבו אותי. כי לפעמים חושבת שאני אדם מכוער וקטן אז איך הם לא חושבים עלי ככה.

כי חושבת לפעמים שהשפלתי את עצמי מספיק כבר שאני לא רוצה להגיע לזה שוב פעם, גם אם זה בצורת לתת דין וחשבון לאנשים.

כי חושבת שלא מגיע לי יום אחד של אושר

אז חייבת ללכלך אותו בכעס.