תגיד לי שאתה לא רציני.
אני יושבת פה, במושב הנוסע, ואתה.. אתה נוהג (מן הסתם...). אנחנו מדברים על הא ועל דא, ופתאום אני אומרת משהו. התגובה שלך - "את כל כך חמודה לפעמים!".
אני לא מבינה מאיפה זה בא לי.
והחיבוק הזה לפני שבועיים... לא מבינה מאיפה זה בא.
והביטחון בתשובה שלך כשאחד שאל אותך אם אני עם שתיים.. ואז המבט שלך.. אותו אחד שעושה לי כיווצים קצת פה בבטן..
לא מבינה מאיפה כל זה בא.
והמחמאות עליי באוזן של מישהי אחרת לפני כמה ימים - גם זה אני לא מבינה מאיפה הגיע.
לידך אני תמיד מרגישה כמו נקודה.
אתה קו שעובר בין שתיים, ואני בכלל נקודה בצד.
אני נקודה שלעולם לא תגיע אליה כי אני נקודה של קו אחר.
שני מסלולי חיים שבמקרה נפגשים מדי פעם כי אני לא ישר. אני כמו סינוס.. עולה יורד עולה יורד עולה יורד.. אתה עובר ישר. אז מדי פעם.. בפיקים של העולה אנחנו נפגשים, מחייכים, וממשיכים הלאה.
ואז פתאום "את כזו חמודה לפעמים" שובר אותי לאלף חתיכות כי זה בא ממך ואני לא יודעת איך לקבל את זה כשזה בא ממך או כשאתה מסתכל עליי כשאני באה לבושה אלגנטי אני לא יודעת איך לאכול את זה.. לא יודעת מאיפה זה בא...
והמחשבה היחידה שעוברת לי בראש זה "תגיד לי שאתה לא רציני"
וכששתיים אמר לי שנעצת בו מבט זועם כשחיבקתי אותו.. (ואז הגיע אותו חיבוק שלך..) שוב - "תגיד לי שאתה לא רציני! טריטוריאלי? על מה בדיוק??"
לא יודעת איך לאכול אותך
לא יודעת איך לקבל את ה"את כזו חמודה לפעמים"
לא יודעת איך.
לא רוצה לחשוב על זה...
תגיד לי שאתה לא רציני!!! בבקשה...