אתה חושב ששיקרתי לך.

זכותך.

לא שיקרתי לך.

אתה לא מאמין.

גם כן זכותך.

אבל מי שם אותך בתור השופט והמושבעים במשפט שלי?

מי נתן לך את הסמכות?

ומי נתן לך את הזכות להתערב בעניין שלא שלך?

משהו שהיה ביני ובינה..

זה לא שמפריע לי שהיא יודעת, ואתה יודע מה, אפילו לא מפריע לי שהיא כועסת, כי מגיע.

אבל למה לעזאזל הלכת והתערבת במצב שלא היה עניינך מלכתחילה?

עכשיו כשאני חושבת על זה, יש לך נטייה להתערב.

יש לך נטייה להיכנס לתוך מצבים שלא שייכים אליך.

לא בבית ספרנו.

אתה אמרת "תצטרכי לעבוד קשה כדי לזכות באמון שלי בחזרה".

למה שאני ארצה לעבוד קשה בשביל אמון של אדם שמתנהג כמו ילד בן 5?

ואגב... מי אתה שתרצה לי על אמון (על הדבר הזה), כשאתה הלכת ועשית בדיוק את אותו דבר??

אבל בדיוק את אותו דבר.

אז אל תזיין לי את השכל על אמון, ועל אהבה, ועל איך שהכל קשור אחד בשני.
זה לא.

ואתה.. אתה אדם קטן, שלא עבר את מחסום גיל 6. כנראה נעצרה ההתפתחות שלך איפשהו שם.

אז תשאר בקטנותך.

אני אמשיך בשלי.

לא שינית כלום.

זה היה סתם.

ממש סתם.