יודעת מה צריך לעשות

אבל קשה.

אני יודעת שאני צריכה להרפות מהכעס, ומהכאב. לא בשבילם. בשבילי.

אבל אני לא מצליחה.

אני יושבת פה לבד, בוהה לפרקים, בוכה לפרקים...

רוצה להאמין שזה רק חלום רע

ולא באמת כואב כל כך.

חשבתי שנגמרו לי הדמעות עליו.

הן לא נגמרות.

עוד ועוד ועוד.

כאילו לא בכיתי מספיק.

כאילו לא כאבתי מספיק.

רוצה שזה ייגמר.