מגיע היום של הדיון. (ביום שלישי הקרוב... יש לי דיון בבית משפט בתביעה נגד הדביל שנכנס בי בפברואר לפני שנה...)

אני נכנסת לבית המשפט.

עכשיו... זה לא נראה כמו שבתי משפט נראים בד"כ בחלומות (כמו בתי משפט בסרטים אמריקקים - המתרגם), אלא יותר כמו אודיטוריום של אוניברסיטה.

העו"ד שלי מגיש לי כרטיס, ואומר לי - 'זה המקום שלך, שבי שם עד שיקראו לך'. אז אני יושבת, מחכה בסבלנות, כשפתאום ניגשת אליי בחורה עם קלסר ענק, ושואלת אותי מה השם שלי ואם הבאתי את כל המסמכים.

אני אומרת לה כן, ומתחילה להגיש לה כל מיני מסמכים, כשפתאום היא שואלת אותי "תמונות פספורט, הבאת?" ואני חושבת לעצמי "שיט!"

אני מתחילה לחפש ולחפש, להפוך את התיק שלי, לרוקן את הארנק שלי, כי תמיד יש לי תמונות פספורט בארנק, אבל משום מה - לא היו שם!

אני אומרת לה "אני צריכה ללכת רגע הביתה להביא שתי תמונות"

(לפני שאני שוכחת - הן צריכות להיות זהות... אסור להביא שתי תמונות פספורט שונות!)

פתאום אני בבית (כמו שבד"כ קורה בחלומות), מחפשת תמונות פספורט כמו שלא חיפשתי בחיים שלי (כי כמובן, בחלום אין כזה דבר חנויות  צילום... ), עד שלבסוף אני מתייאשת וחוזרת לבית משפט כדי לנסות לשכנע אותה לתת לי הארכה על התמונות פספורט..

אבל היא לא עושה את זה.

היא מסתכלת עליי ואומרת לי "אין תמונות - אין תביעה"

יענו - הלך הכל לפח.

אני יוצאת מהבית משפט, כולי בדמעות, כשפתאום אני נזכרת במייק (הבחור שצריך לבוא להעיד לטובתי)! ושהוא גם ככה  מאחר ללימודים, ועכשיו כשיצאתי בלי לחפש אותו אפילו, הוא יישב שם ויחכה למשפט שבחיים לא יגיע!

ואז בדיוק התעוררתי...