לאט.. לאט..

השמש יורדת

האור בחוץ דועך.

חלונות מוארים אחד אחד

אור הנר הרך שלצדי

מרצד על הקיר

בצללים של הפסלים המוצבים לצידו

הוא מנסה לרמוז

     אתה אהבת נרות

     בייחוד כאלה עם ריח

     החזקת כזה ליד המיטה

     ליד הבובה הקטנה של הדובי

     שתמיד חייך אלי

     במבט שובב

     שדמה מאוד לזה שלך

והצללים מהנר שלך רקדו על הבד הענק

שתלוי על הקיר שלך

או אולי כבר לא תלוי...

אני זוכרת שרצית משהו אחר שם

במקומו

אבל לא יודעת אם שינית.

     הסתכלתי עליו פעם אחרונה

     ביומולדת שלך אחרי שסיימנו לחגוג.

     לחגוג...

     אפילו אי אפשר לקרוא לאותו ערב לחגוג...

     אבל הענקתי לך את מה שרציתי.

     הענקתי לך את עצמי.

     ואתה לקחת.

     במלוא חופן היד

     אחזת את גופי

     את נשמתי שהתמסרה לך

     את קולי השתקת בעדינות

     ואני רק חשבתי

     'רוצה עוד'

רציתי אותך כל כך

רציתי אותך לצידי

רציתי אותך איתי

רציתי אותך בתוכי

כל לילה

כל יום

כל בוקר

כל ערב.

הרגשתי את ידיך משוטטות על גבי

את נשימתך על צווארי.

אהבתי אותך בכל מאודי.

     עכשיו רק רוצה שתניח לי.

     רוצה שתעזוב את לבי

     רוצה שתעזוב את זכרוני

     רוצה שתניח לי לנפשי.

מנסה למצוא את האומץ

מנסה למצוא את המלים

מנסה למצוא את אותו כוח

מנסה למצוא בי את אותה אחת

שתגיד לך ללכת

שתסתכל לתוך עיניך

ותגיד לך

שאין יותר מקום

שאין יותר רצון

שאין יותר אני בשבילך.