נכון, בדיוק קיטרתי על העבודה אתמול... ועל כמה שזה עיצבן אותי..

אבל היתה נקודת אור אחת בכל הערב אתמול.

קוראים לו רונן.

הוא יפה (!!!)

כבר מזמן לא אמרתי "יפה" על אפחד חוץ מדודי בלסר (בפוסטר החדש שרואים מאיילון, כמובן)...

אבל הוא יפה! יש לו שיער שחור, ארוך / מדורג כזה עד הכתפיים, עיניים חומות (באמא שלי.. מי שם לב לעיניים בכלל?? הרי אם אני אשאל אותו מה צבע העיניים שלי הוא לא יידע להגיד לי!!)

יש לו חיוך מקסים.. ואתם יודעים מה הכי חשוב??

יש לו גומות חן!!

כן! גומות חן! אני ממש אוהבת חיוך עם גומות חן. זה מקנה לחיוך איזה פן שובבי שכזה..

אז הצעתי לו לצאת איתי.

בשלב זה הוא לא נתן תשובה חיובית או שלילית, אבל מדי פעם במהלך הערב דיברנו (כשאני לא הייתי בקריזה...).

לקראת סוף הערב (או בוקר, תלוי איך מסתכלים על זה), הוא הלך.

הוא בא להגיד שלום והושיט לי את היד שלי, אז לחצתי לו את היד, עם פתק בפנים, עם הטלפון שלי...

העזתי..

אני מקווה שהוא יתקשר באמת...

אבל גם אם לא.. לא נורא.