זה היה רק חלום.

אותה עמידה אצילית

אותו מבט עצוב

אותו שקט.

היא ניסתה לומר לי משהו

אך ללא הועיל.

ואני רציתי להגיד לה

     כל כך הרבה דברים

     לפני שהיא הולכת בפעם האחרונה

     אבל לא הספקתי.

היא עמדה שם,

כמו מלכה שכזו

כוכבים מעטרים את קדקדה

כמעין כתר

שהונח שם ע"י אמא אדמה.

     היא חייכה אליי בכאב,

     ושפתיה זזו לאט... לאט...

"אני אוהבת אתכם"

אמרו מילותיה החרישיות.

בעוד היא מסתכלת,

דעכה דמותה לאיטה

ואני נשארתי שם לבד

ליד מצבה

ובפעם הראשונה בכיתי.