אני לא יודעת למה...

פתאום נפלה עליי מעין מלנכוליה שכזו, שאין לי הסבר עליה...

אני יושבת פה בבית של הגיZ, שהלך לפני יותר משעה, ואמר שהוא תכף חוזר, ואז האגיס הגיע... (למה אחרי שהגיZ הלך??)

ואני רואה פה טלויזיה ("אחי איפה אתה?") ופתאום נופלת עליי מלנכוליה לא ברורה.

אני מתחילה לחשוב יותר מדי שוב... אני לא יודעת למה.. כבר היתה הפסקה של הקטע הזה וכבר הצלחתי להשתיק את כל המחשבות האלה.. אבל פתאום הן חזרו במלוא העוצמה...

ואני שוב לא יודעת מה לעשות עם עצמי.. ואני שוב לא ישנה בלילות (גם בלילות שאני לא עובדת...) מה שגורם לי להגיע עייפה לעבודה כשאני עובדת בבוקר...

אני לא זוכרת מתי זה התחיל, ואני בטח ובטח לא יכולה לדעת מתי זה ייגמר... אני רק יודעת שזה בא בגלים, ומתחיל להימאס לי מזה..

כשהולכים לישון ב4 בבוקר צריך לישון לפחות עד 12!!! לא לקום ב7 בבוקר!!!

די.

נמאס לי.

שלום.

(אני לא באמת הולכת... זה סתם כזה שלום של "נגמרו לי הדברים להגיד אז לבינתיים אני הולכת")