ביצוע: אורנה ומשה דץ מילים: רחל שפירא לחן: נחום היימן

אנשי הגשם מתכווצים במעיליהם הם כבר למדו איך להצניע את עצמם טיפות גדולות זולגות מכחול לילותיהם טיפות גדולות זולגות על עלבונם. את מרוחקת ואינך רואה אותם הם מקבצים את חיוכייך בגניבה ומבטך עוד לא פגש במבטם עוד לא אמרת להם מילה טובה. אם אהובייך יפקירוך אם תחניק אותך בגידה אם לשלום כבר איש אותך לא יברך - אנשי הגשם יכתירוך למלכתם היחידה ויחלקו איתך את לחם צערך ויחלקו איתך את לחם צערך... עודך חוגגת ואינך זקוקה להם אנשי הגשם מביטים בך בחמלה לו רק יכלו היו נותנים את חייהם לשמור אותך מעוני או מחלה. אנשי הגשם ממתינים לך בפינה נאמנים כצל, סבלניים כזמן וכל יום שעובר, כל חודש, כל שנה לוקחים אותך לעבר נסיונם. כשאוהבייך ישכחו וכל כלבייך ינבחו אנשי הגשם יאספוך אל מיטתם. והם ירימו את ראשך ויאמצו את ייאושך לחממך בפרורי אהבתם לחממך בפרורי אהבתם...