כינוי:
הפלונטר בת: 46
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 7/2004
גם לי מותר לפעמים...
אתה לידי.
ריח הקולון שלך ממלא את ריאותיי. מכורה לריח שלך.
אתה עם הגב אליי, מחפש משהו.
אני נעמדת מאחוריך, כורכת את זרועותיי מסביב למתניך. לרגע נשימתך נעתקת ממך, ואתה מסתובב ועוטף אותי בבטחון חיקך המוגן.
אני קטנה כל כך כשאני לידך. חוסר הביטחון שמתחבא מאחורי כל כך הרבה חומות חושף את עצמו במחיצתך.
מבטך החודר רואה את פחדיי, ובליטוף אחד של כפות ידיך העדינות אתה מסלק אותם ואני מרגישה שוב בטוחה.
אתה רוכן קדימה ומנשק אותי, ידך על צווארי, מלטפת.. מגששת.. מחפשת את דרכה במורד גופי.
נשמתי נעתקת.
לשונך חוקרת את פי כאילו בפעם הראשונה למרות שלא, וידיך מלטפות בעדינות את גבי.
כתפיות הכתונת השקופה אותה לבשתי נושרות מכתפיי, ובעקבותיהן שאר הבד נופל לרצפה. תחתוני הבוקסר שלמתניך מתקלפות בקלות מעליך ואנחנו ניצבים כך, במרכז החדר, עירומים כביום היוולדנו, מחוברים בגוף ובנפש.
נשימות אחידות, לשונות מתמזגות זו בתוך השנייה.
זרועותיך מחבקות את מתניי, כשלפתע אתה אוחז אותי בחזקה, מרים אותי מספר סנטימטרים מעל הקרקע, לוקח אותי לעבר מיטתך המוצעת.
בעדינות אין קץ אתה מניח אותי על גבי.
לשונך עוזבת אותי, ואתה מזדקף.
עיניך חוקרות אותי. את גופי.
מבטך כאילו רואה אותי בפעם הראשונה.
אתה מחייך, ורוכן שוב קדימה לנשק את שדיי.
לשונך מגששת במורד צווארי, ומוצאת את פטמותיי הזקורות... המצפות למגעך הנכסף.
פיך עוטף את עטרת פטמותיי, ואתה כמו יונק מהן. אני מרגישה אותך במורד בטני. ידיך מלטפות את ירכיי.
פעימות לבי מציפות את כל כולי.
אני רוצה אותך. כאן ועכשיו!
אתה מנשק שוב את צווארי.
אני מרימה מעט את ראשי, ומנשקת אותך כאילו זו הנשיקה האחרונה בינינו.
פעימות לבי מתגברות.
ידיי החוקרות כבר ביקרו את כל מחוזות גופך, והתמקדו כעת על איברך הזקור. הקשיח.
אני עוזבת אותו, ידי עוטפות את אחוריך, רגליי פשוקות, וכל כולי מחכה בציפייה לאותו רגע בו תחדור אליי שוב.
לאותו רגע בו נשימתי תיעתק ואני ארגיש אותך בתוכי.
לאותו רגע בו תישכח כל העדינות, ויתחיל אותו הטקס של תנועות ואנחות אותו אני מכירה כבר כל כך טוב.
אותו רגע ראשון שמרגיש כל פעם כמו הפעם הראשונה..
אתה נכנס.
נשימתי נעתקת.
אתה חודר אליי שוב ושוב, נשיקותיך פחות ופחות סדירות בעוד נשימותיך הולכות ונהיות כבדות מרגע לרגע.
רגליי עוטפות אותך ואגן ירכיי זז בתיאום עם שלך.
שוב.
ושוב.
ושוב.
הבטן מתכווצת.
הפנים מתעוותים ברגע של שיא ולאחריו.. אקסטזה.
ראשי סחרחר.
אתה לא מפסיק.
אתה עדיין בתוכי.
חודר שוב ושוב, ידיך על ידיי, מחזיקות אותן למיטה, ושפתותיך שוב על פטמותיי הרטובות כבר מזיעה מעורבת של שנינו.
אתה יוצא.
אני מסתובבת, ומתרוממת על ברכיי וידיי, עכוזי מופנה אליך. איברי הרטוב קורא לך.
הטקס שלנו הופך יותר ויותר חייתי מרגע לרגע, בעת שאתה אוחז בנקודת החיבור בין צווארי לגבי, ואתה שוב בתוכי.
אלוהים, אתה טוב!
אתה קורא אותי, ויודע בדיוק מתי להפסיק ולמשוך את כתפיי בעדינות למעלה, כך שאני על ברכיי, עם גבי אליך וידיך על שדיי.
אני מסתובבת.
ידיי הודפות אותך אחורה, ואתה נשכב על גבך, איברך מזמין כל כך.
אני מניפה רגל אחת מעליך. מתאימה את עצמי אליך.
שוב בעת שאני מרגישה אותך חודר אליי נשימתי נעתקת.
מחזיקה את ידיך ביד אחת, בעוד שאר גופי נע באותו קצב.. מתגבר... מתגבר..
אני מובילה את ידיך אל שדיי. אתה חופן אותי.
אני פותחת את עיניי ורואה את גבותיך מתקרבות זו לזו. אני יודעת שאתה קרוב.
גם אני.
חכה עוד כמה רגעים.
רק עוד כמה רגעים.
נשימתי שוב כבדה.
שוב איברי מתכווץ מסביב לאיברך בתוכי.
ירכי מתכווצות, בעוד פניך מתעוותות בכאב השיא אליו הגעת ואני נאנחת בקול יחד איתך.
נשכבת מעליך באפיסת כוחות.
אוהבת את אפיסת הכוחות הזו, אחרי הכל.
אתה עדיין בתוכי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
