אז יצאתי.

לא יצאתי במובן הרגיל של המילה של ללכת לפגוש אנשים בפאב.

יצאתי לרכיבה.

רק אני.

לבד.

לא ממש ידעתי לאן.

סתם תפסתי כיוון ונסעתי.

דרומה.

נסעתי.

הכי מהר שאפשר בהתחשב בתנועה של 11 בלילה ביום שישי.

הייתי מגיעה גם עד באר שבע אם היה לי כוח..

הסתובבתי חזרה ביבנה.

עצרתי לחצי שעה בהרצליה והסתכלתי על הים.

כל הנסיעה הזו, וכל אותן מחשבות רדפו אחריי ואפילו השיגו אותי.

כל אותם קולות, כל אותם משפטים...

כל אותם זכרונות.

אבל הגעתי הביתה עם ראש נקי

ונפש חופשייה (במידה זו או אחרת).

הלכתי לישון עם אותו שקט.