התחלתי לקרוא בקטנות לפני איזה שבוע.

שלשום נכנסתי אליו ברצינות.

עכשיו סיימתי אותו.

עצוב לי הסוף...

יש המון דברים שמשפיעים על כתיבה.. בעיקר כשמדובר בספר שנקרא בגיל העשרה.

כשקראתי את המאהב של א. ב. יהושע, היה קטע אחד שנשאר לי בזיכרון..

למי שלא קרא את הספר, מדובר בדמות שבתחילת הספר נמצאת בקומה. היא נקראת ודוצ'ה.

"אבן מונחת על סדין לבן. אבן גדולה. הופכים אבן רוחצים אבן מאכילים לאבן והאבן משתינה לאט. הופכים אבן מנקים אבן משקים לאבן ושוב האבן משתינה. נעלמה שמש. חושך. שקט. אבן בוכה למה אני רק אבן בוכה אבן. אין לה מנוחה מתחילה לנוע מתגלגלת בלי רחש מרחפת על קרקע אפורה מלוכלכת מדבר גדול אין כלום ביצה ענקית ארץ מתה שרופה. תועה עד שנתקלת ביתרים מתוחים חבלים נמצאת באוהל אפל נוגעת במעדר. אבן נעצרת אבן שוקעת. שורש רוחש באבן לופת מפורר משתרג בתוכה. אבן לא אבן אבן גוססת ומתחילה לצמוח אבן צומחת אבן צמח צמח בתוך צמחים בתוך שקט מפלס דרך בעפר עולה מאפילה ענף חזק ועוד ענף. גדילה חזקה צמחה מתערבלת עלים בתוך עלים. שמש גדולה בחוץ. יום. צמח גדול וזקן על מיטה. הופכים צמח מנקים צמח משקים תה לצמח והצמח עוד חי."

חשיבות הפיסוק הובהרה לי במלוא עצמתה כשקראתי את הספר הזה.. בהחלט ספר מומלץ.

שנה שעברה הפסדנו את המכרז של העבודות בחו"ל.

השנה הגשנו את המכרז שוב, עם המון שיפורים.

השבוע אנחנו אמורים לקבל תשובה אם קיבלנו את המכרז או לא..

אם כן.. יש השנה 30 כינוסים בחו"ל..

שש הבטיח שאני אהיה בצוות חו"ל.. קשה לי להאמין, כי בכל זאת.. מדובר בשש.. אבל עדיין.. אני רוצה להאמין לו...

הוא גם אמר שאם אנחנו זוכים במכרז והוא אכן מקים צוות חו"ל קבוע.. הוא יוכל לדאוג לצוות שלו הרבה יותר ממה שהוא יכול להשפיע עכשיו...

אז אני רוצה להאמין לו.

מאוד.

אני רוצה לנסוע לחו"ל...

הרבה..

רוצה שיימאס לי לנסוע לחו"ל..

בר מצווה בהילטון...

שרית חדד כבר הופיעה.

עוד שעה בערך שלומי שבת אמור לעלות..

וב3 וחצי עוד איזה להקה.

זה לא ייגמר פה לפני 4 וחצי בבוקר..

ואז יש לי לפרק כמעט לגמרי לבד..

למה? כי אני עם איש שמפחד לעלות לגובה..

אושר צרוף.

מי לא היה מקנא בי??

עייפתי..

כידוע, הפלונטר עברה דירה.

אין לה כבלים.

נשאלת השאלה..

סוני.. PS2..

לקנות או לא לקנות???

(ספיייט... עזור לי... )