עליתי על זה.
הבנתי למה אני מרגישה ככה.
כי נמאס לי.
נמאס לי לאכול סרטים על זה שאני מבלה הרבה זמן עם קישקשתא או אצל החיננית באופן פרטי ושיש לי חברים שיודעים יותר טוב ממנה מה קורה בחיים שלי באופן כללי.
נמאס לי שזה לא בסדר שלא בא לי ללכת לים כי קשה לי ללכת על החול.
נמאס לי שאני מתקשרת כדי לשאול אם רוצים לבוא איתי ליריד האוכל, ואז אומרים לי "אה, אני כבר פה. יאללה בואי" כשהיא יוצאת מהבית שלה שנמצא 2 מטר מפה.
נמאס לי שאני צריכה להתחנן לדברים..
היא היתה אמורה לבוא להעיד במשפט שלי.
דיברתי איתה על זה כבר לפני חודש.
אז אמנם היא (וגם העד השני) לא ראו את התאונה מתרחשת, אבל הם שניהם שמעו אותו אומר "זה אני" כמה דקות אחרי התאונה. ואמנם היא מתחילה עבודה חדשה מחר, אבל מדובר בבית משפט! לא משחקייה! הם היו מרשים לה לאחר בשעתיים בשביל לתת עדות!!
העד השני, שבקושי מכיר אותי (הוא חבר טוב של חבר של טוויטי) מוכן לאחר בשעתיים ללימודים כדי לבוא להעיד בשבילי.
ופילסברי, שמכיר את שתינו, אומר לי שזה לגיטימי ושיש גם ככה עוד עד, ושהוא בטח היה עושה כמוה.
נחמד לדעת מי החברים שלי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
)