וידעתי שיש המון מה ללמוד
על ציונות
והסטוריה
והתמודדות
אבל אל מול עיניי ראיתי את עצמי בעוד חודש חודשיים
בחורה צעירה וחיננית עם עיניים זוהרות
עומדת על צוות חמוד
אוהבת אותו
ומעבירה לו בדיוק את מה שאני יודעת.
אבל זה לא כל כך ברור
4 ימים עברו שם
עם הצוות המדהים הזה
והכול התטשטש
התאהבתי בהם עד עמקי נשמתי
ההערכה שלי לא פסקה לרגע
נדהמתי
עד כה חשבתי שאנשים כאלו זה רק בסרטים.
כזאת אמונה, כזאת דרך, כזה חוסן.
והכול מבחירה אישית טהורה.
אפשר שלא להעריץ אותם?
אני פשוט מאוהבת.
אבל יותר מזה
מבולבלת.
כל הדעות שלי כאילו בערפל אחד גדול. אני כבר לא יודעת מה נכון. פעם היו לי דעות נחושות וקיצוניות. ופתאום, מה הדרך הנכונה? שאלות של זהות. כמה רחוק לקחת את הציונות? במה אני באמת מאמינה ומה שטיפת מוח? למה אני כל כך אוהבת אותם? במי זה פוגע?
הראש שלי נחוש לקבל תשובות
וזה פשוט מתסכל
כי אני יודעת
שזו רק ההתחלה שלהן.
והדרך עוד ארוכה
ופתאום
אני לא יודעת מה יהיה איתי בעוד כמה חודשים.
חוסר הבטחון כבש אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
