הנסיכה האבודה

"אווירת סוף קורס, אה?!" אומר מטיח בי הבעל בטון מעט מלגלג, "לא, זה .. ש.. " אני מנסה לתרץ, "כן" עונה לו ומשפילה את מבטי. הוא צוחק. עכשיו גם אני.

אני עוזבת את העבודה הזאת, משדרגת לאחרת. כבר הודעתי על עזיבתי לפני כמה ימים. אמרתי, לעצמי, לבעל ולכל מי שמוכן לשמוע, שאני יעשה את המקסימום עד הרגע האחרון. את המקסימום!. כן, נכון... כל יום אני עושה מעט פחות, קצת מעגלת פינות, קצת "מחפפת".  אבל זה לא אשמתי, 'הם' לא רציניים! נתתי התראה ארוכה במיוחד, הרבה מעבר למקובל, כדי שאוכל להעביר חפיפה רצינית ואמיתית, אבל 'הם' מתעמעים. אם ל'הם' זה לא מספיק חשוב אז למה לי צריך להיות כל כך איכפת? למה אני צריכה לצאת יותר צדיקה מהאפיפיור?

אז כן, אווירת סוף קורס...

איזה כייף!